הָלֹ֡ךְ וְֽקָרָאתָ֩ אֶת־הַדְּבָרִ֨ים הָאֵ֜לֶּה צָפ֗וֹנָה וְ֠אָֽמַרְתָּ שׁ֣וּבָה מְשֻׁבָ֚ה יִשְׂרָאֵל֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה לֽוֹא־אַפִּ֥יל פָּנַ֖י בָּכֶ֑ם כִּֽי־חָסִ֚יד אֲנִי֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה לֹ֥א אֶטּ֖וֹר לְעוֹלָֽם: