אגרת ח
כו מנחם אב וְהִנֵּה, מוּדַעַת זֹאת, שֶׁיֵּשׁ לְמַעְלָה גַּם כֵּן מִדַּת הַגְּבוּרָה וְהַצִּמְצוּם, לְצַמְצֵם וּלְהַסְתִּיר אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ לְבַל יִתְגַּלֶּה לַתַּחְתּוֹנִים. אַךְ הַכֹּל תָּלוּי בְּ״אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא״, שֶׁאִם הָאָדָם מִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת לְהַשְׁפִּיעַ חַיִּים וָחֶסֶד כוּ׳ כָּךְ מְעוֹרֵר לְמַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד – בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ״.
אֶלָּא דְּלִכְאוֹרָה זוֹ אֵינָהּ מִן הַמִּדָּה, כִּי אִם לְהַשְׁפִּיעַ לוֹ חַיֵּי הָעוֹלָם־הַבָּא לְבַד כְּנֶגֶד מַה שֶּׁהוּא מַשְׁפִּיעַ חַיֵּי עוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל לֹא לְהַשְׁפִּיעַ לוֹ חַיֵּי הֶאָרַת אוֹר ה׳ [נוסח אחר: אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא] מַמָּשׁ, שֶׁיָּאִיר וְיַגִּיהַּ חָשְׁכּוֹ בַּ״עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב זוֹ תְּפִלָּה״, שֶׁהִיא בְּחִינַת וּמַדְרֵגַת תְּשׁוּבָה עִילָּאָה כַּנּוֹדָע שֶׁהֲרֵי הִיא לְמַעְלָה מַּעְלָה מִכָּל חַיֵּי עוֹלָם־הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים כוּ׳״, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר בַּאֲרִיכוּת, דְּעוֹלָם־הַבָּא אֵינוֹ אֶלָּא זִיו וְהֶאָרָה וְכוּ׳: