תניא יומי

פרק ז

כג סיון כב סיון וְהִנֵּה, בְּמַה שֶּׁנִּתְבָּאֵר, יוּבַן מַה שֶּׁכָּתוּב: ״אֲנִי ה׳ לֹא שָׁנִיתִי״, פֵּירוּשׁ, שֶׁאֵין שׁוּם שִׁינּוּי כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁהָיָה לְבַדּוֹ קוֹדֶם בְּרִיאַת הָעוֹלָם – כָּךְ הוּא לְבַדּוֹ אַחַר שֶׁנִּבְרָא. וְזֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים: ״אַתָּה הוּא עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה הוּא כוּ׳״, בְּלִי שׁוּם שִׁינּוּי בְּעַצְמוּתוֹ, וְלֹא בְּדַעְתּוֹ, כִּי בִּידִיעַת עַצְמוֹ יוֹדֵעַ כָּל הַנִּבְרָאִים, שֶׁהַכֹּל מִמֶּנּוּ וּבָטֵל בִּמְצִיאוּת אֶצְלוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁ״הוּא הַיּוֹדֵעַ, וְהוּא הַיָּדוּעַ, וְהוּא הַדֵּיעָה עַצְמָהּ – הַכֹּל אֶחָד, וְדָבָר זֶה אֵין כֹּחַ בַּפֶּה לְאָמְרוֹ, וְלֹא בָּאֹזֶן לְשָׁמְעוֹ, וְלֹא בְּלֵב הָאָדָם לְהַכִּירוֹ עַל בּוּרְיוֹ״.

כִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, מַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ וְדַעְתּוֹ – הַכֹּל אֶחָד מַמָּשׁ מִכָּל צַד וּפִינָּה, בְּכָל דֶּרֶךְ יִחוּד, וְאֵין דַּעְתּוֹ דָּבָר נוֹסָף עַל מַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוּא בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, שֶׁדַּעְתָּהּ דָּבָר נוֹסָף עַל מַהוּתָהּ וּמוּרְכָּב בָּהּ, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁהָאָדָם לוֹמֵד וְיוֹדֵעַ אֵיזֶה דָבָר – כְּבָר הָיְתָה בּוֹ נַפְשׁוֹ הַמַּשְׂכֶּלֶת בְּטֶרֶם שֶׁלָּמַד וְיָדַע, וְאַחַר שֶׁלָּמַד וְיָדַע – נִיתּוֹסְפָה יְדִיעָה זוֹ בְּנַפְשׁוֹ, וְכֵן מִידֵּי יוֹם בְּיוֹם – ״יָמִים יְדַבֵּרוּ, וְרוֹב שָׁנִים יוֹדִיעוּ חָכְמָה״, וְאֵין זוֹ אַחְדּוּת פְּשׁוּטָה, אֶלָּא מוּרְכֶּבֶת.

אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – הוּא אַחְדּוּת פָּשׁוּט בְּלִי שׁוּם הַרְכָּבָה וְצַד רִיבּוּי כְּלָל. וְאִם כֵּן, עַל כָּרְחֲךָ מַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ וְדַעְתּוֹ – הַכֹּל דָּבָר אֶחָד מַמָּשׁ, בְּלִי שׁוּם הַרְכָּבָה. וּלְפִיכָךְ, כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשׁוּם נִבְרָא בָּעוֹלָם לְהַשִּׂיג מַהוּת הַבּוֹרֵא וְעַצְמוּתוֹ, כָּךְ, אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג מַהוּת דַּעְתּוֹ, רַק לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה, שֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵהַשֵּׂכֶל וּמֵהַשָּׂגָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יָחִיד וּמְיוּחָד – הוּא וְדַעְתּוֹ הַכֹּל אֶחָד מַמָּשׁ, וּבִידִיעַת עַצְמוֹ – מַכִּיר וְיוֹדֵעַ כָּל הַנִּמְצָאִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, עַד שִׁלְשׁוּל קָטָן שֶׁבַּיָּם, וְעַד יַתּוּשׁ קָטָן שֶׁיִּהְיֶה בְּטַבּוּר הָאָרֶץ – אֵין דָּבָר נֶעְלָם מִמֶּנּוּ, וְאֵין יְדִיעָה זוֹ מוֹסִיפָה בּוֹ רִיבּוּי וְהַרְכָּבָה כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁאֵינָהּ – רַק יְדִיעַת עַצְמוֹ, וְעַצְמוּתוֹ וְדַעְתּוֹ הַכֹּל אֶחָד.

וּלְפִי שֶׁזֶּה קָשֶׁה מְאֹד לְצַיֵּיר בְּשִׂכְלֵנוּ, עַל כֵּן אָמַר הַנָּבִיא: ״כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ – כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבוֹתַי מִמַּחְשְׁבוֹתֵיכֶם״, וּכְתִיב: ״הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״הַעֵינֵי בָשָׂר לָךְ, אִם כִּרְאוֹת אֱנוֹשׁ תִּרְאֶה״, שֶׁהָאָדָם רוֹאֶה וְיוֹדֵעַ כָּל הַדְּבָרִים בִּידִיעָה שֶׁחוּץ מִמֶּנּוּ, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – בִּידִיעַת עַצְמוֹ. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

[עַיֵּין שָׁם בְּהִלְכוֹת יְסוֹדֵי הַתּוֹרָה. וְהִסְכִּימוּ עִמּוֹ חַכְמֵי הַקַּבָּלָה, כִּמְבוֹאָר בַּפַּרְדֵּס מֵהָרַמַ״ק זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה]: