וַיֹּ֣אמֶר שָׁאוּל֩ לְנֹשֵֹ֨א כֵלָ֜יו שְׁלֹ֥ף חַרְבְּךָ֣ | וְדָקְרֵ֣נִי בָ֗הּ פֶּן־יָ֠בוֹאוּ הָעֲרֵלִ֨ים הָאֵ֚לֶּה וּדְקָרֻ֙נִי֙ וְהִתְעַלְּלוּ־בִ֔י וְלֹ֚א אָבָה֙ נֹשֵֹ֣א כֵלָ֔יו כִּ֥י יָרֵ֖א מְאֹ֑ד וַיִּקַּ֚ח שָׁאוּל֙ אֶת־הַחֶ֔רֶב וַיִּפֹּ֖ל עָלֶֽיהָ: