Zevachim · 111a
זבחים · דף קיא ע"א
בְּקָרְבוּ נְסָכִים בַּמִּדְבָּר פְּלִיגִי.
רָבִינָא אָמַר: בִּלְמֵדִין נִיסּוּךְ הַמַּיִם מִנִּיסּוּךְ הַיַּיִן פְּלִיגִי.
תָּנוּ רַבָּנַן: הַמְנַסֵּךְ שְׁלֹשָׁה לוּגִּין יַיִן בַּחוּץ – חַיָּיב. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: וְהוּא שֶׁקִּדְּשָׁן בִּכְלִי.
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר רַב אַדָּא בַּר רַב יִצְחָק: בֵּירוּצֵי מִידּוֹת אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.
רָבָא בְּרֵיהּ דְּרַבָּה אָמַר: קָרְבוּ נְסָכִים בְּבָמָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.
וּבִפְלוּגְתָּא דְּהָנֵי תַּנָּאֵי – דְּתַנְיָא: בָּמַת יָחִיד אֵינָהּ צְרִיכָה נְסָכִים. דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: טְעוּנָה נְסָכִים.
וְהָנֵי תַּנָּאֵי כְּהָנֵי תַּנָּאֵי – דְּתַנְיָא: ״כִּי תָבֹאוּ״ – לְהַטְעִינָהּ נְסָכִים לְבָמָה גְּדוֹלָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
אַתָּה אוֹמֵר לְבָמָה גְּדוֹלָה; אוֹ אֵינוֹ אֲפִילּוּ בָּמָה קְטַנָּה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם״ – הֲרֵי בְּבָמָה הַנּוֹהֶגֶת לְכוּלְּכֶם הַכָּתוּב מְדַבֵּר. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״כִּי תָבֹאוּ״ – לְהַטְעִינָהּ נְסָכִים (בְּבָמָה) [לְבָמָה] קְטַנָּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
אַתָּה אוֹמֵר לְבָמָה קְטַנָּה; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְבָמָה גְּדוֹלָה? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם״ – הֲרֵי בְּבָמָה הַנּוֹהֶגֶת בְּכׇל מוֹשָׁבוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
כְּשֶׁתִּמְצָא לוֹמַר; לְדִבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל – לֹא קָרְבוּ נְסָכִים בַּמִּדְבָּר, וּלְדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא – קָרְבוּ נְסָכִים בַּמִּדְבָּר.
רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: שְׁיָרֵי הַדָּם שֶׁהִקְרִיבָן בַּחוּץ – חַיָּיב.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: [תַּנָּא] רַבִּי נְחֶמְיָה כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר שִׁירַיִים מְעַכְּבִין.
מֵיתִיבִי: רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: שְׁיָרֵי הַדָּם שֶׁהִקְרִיבָן בַּחוּץ – חַיָּיב. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: וַהֲלֹא שְׁיָרֵי הַדָּם שְׁיָרֵי מִצְוָה הֵם! אָמַר לוֹ: אֵיבָרִין וּפְדָרִין יוֹכִיחוּ – שֶׁהֵן שְׁיָרֵי מִצְוָה, וְהַמַּקְרִיבָן בַּחוּץ חַיָּיב! אָמַר לוֹ: לֹא; אִם אָמַרְתָּ בְּאֵיבָרִים וּפְדָרִים – שֶׁהֵן תְּחִלַּת עֲבוֹדָה, תֹּאמַר בִּשְׁיָרֵי הַדָּם שֶׁאֵינָן תְּחִלַּת עֲבוֹדָה?!
וְאִם אִיתָא, לֵימָא לֵיהּ: הָנֵי נָמֵי מְעַכְּבִי! תְּיוּבְתָּא.
וְהַשְׁתָּא דְּאָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: מַחְלוֹקֶת בְּשִׁירַיִים הַפְּנִימִיִּים, אֲבָל בְּשִׁירַיִים הַחִיצוֹנִים – דִּבְרֵי הַכֹּל לָא מְעַכְּבִי; כִּי קָאָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה – בְּשִׁירַיִים הַפְּנִימִים, כִּי תַּנְיָא הָהִיא – בְּשִׁירַיִים הַחִיצוֹנִים.
וְרַבִּי עֲקִיבָא לָא יָדַע מַאי קָאָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה; הוּא סָבַר: רַבִּי נְחֶמְיָה שִׁירַיִים חִיצוֹנִים אָמַר, וְקָא מַהְדַּר לֵיהּ שִׁירַיִים הַחִיצוֹנִים. וְרַבִּי נְחֶמְיָה – לִדְבָרָיו דְּרַבִּי עֲקִיבָא קָאָמַר.
מַתְנִי׳ הַמּוֹלֵק אֶת הָעוֹף בִּפְנִים וְהֶעֱלָה בַּחוּץ – חַיָּיב. מָלַק בַּחוּץ וְהֶעֱלָה בַּחוּץ – פָּטוּר. הַשּׁוֹחֵט אֶת הָעוֹף בִּפְנִים וְהֶעֱלָה בַּחוּץ – פָּטוּר.