שֶׁקָּדְמָה וְהִקְרִיבַתּוּ. הֵיכִי דָּמֵי? אִי נֵימָא דְּאַקְנְיֵהּ נִיהֲלַיהּ לְאַלְתַּר — פְּשִׁיטָא דְּמוּתָּר, דְּעַד כָּאן לֹא בָּא עָלֶיהָ!

וְאֶלָּא, דַּאֲמַר לַהּ: ״לָא נִיקְּנֵי לִיךְ עַד שְׁעַת בִּיאָה״, מִי מָצְיָא מַקְרְבָה לֵיהּ? ״אִישׁ כִּי יַקְדִּישׁ אֶת בֵּיתוֹ קֹדֶשׁ לַה׳״ אֲמַר רַחֲמָנָא, מָה בֵּיתוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, אַף כֹּל בִּרְשׁוּתוֹ!

לָא צְרִיכָא, דַּאֲמַר לַהּ: ״לָא (מִקַּנְיָה) [נִיקְּנֵי] לָךְ עַד שְׁעַת בִּיאָה, וְאִי מִצְטְרִיךְ לָךְ נִיקְּנֵי לָךְ מֵעַכְשָׁיו״.

בָּעֵי רַב אוֹשַׁעְיָא: קָדְמָה וְהִקְדִּישַׁתּוּ, מַאי? תִּפְשׁוֹט לֵיהּ מִדְּרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: קָדְמָה וְהִקְרִיבַתּוּ. הִקְרִיבַתּוּ הִיא דְּהָא לֵיתֵיהּ בִּשְׁעַת בִּיאָה, אֲבָל הִקְדִּישַׁתּוּ — אָסוּר!

הִיא גּוּפַהּ קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ: הִקְרִיבַתּוּ, (וְהָא) [דְּהָא] לֵיתֵיהּ בִּשְׁעַת בִּיאָה — מוּתָּר, אֲבָל הִקְדִּישַׁתּוּ בִּשְׁעַת בִּיאָה — אָסוּר.

אוֹ דִּלְמָא, כֵּיוָן דִּתְנַן ״אֲמִירָתוֹ לַגָּבוֹהַּ כִּמְסִירָתוֹ לְהֶדְיוֹט״, הִקְדִּישַׁתּוּ מוּתָּר, וְכׇל שֶׁכֵּן הִקְרִיבַתּוּ? תֵּיקוּ.

בָּא עָלֶיהָ וְאַחַר כָּךְ נָתַן לָהּ אֶתְנַנָּה — מוּתָּר, וְהָתַנְיָא: בָּא עָלֶיהָ וְנָתַן לָהּ, וַאֲפִילּוּ עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ — אֶתְנַנָּה אָסוּר!

אָמַר רַב חָנָן בַּר רַב חִסְדָּא: לָא קַשְׁיָא, הָא דְּאָמַר לַהּ ״הִבָּעֲלִי לִי בְּטָלֶה זֶה״, הָא דְּאָמַר לַהּ ״הִבָּעֲלִי לִי בְּטָלֶה״ סְתָם.

״טָלֶה זֶה״, וְהָא מְחוּסַּר מְשִׁיכָה! בְּזוֹנָה גּוֹיָה, דְּלָא קָנְיָא בִּמְשִׁיכָה. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: אֲפִילּוּ בְּזוֹנָה יִשְׂרְאֵלִית, כְּגוֹן דְּקָאֵי בַּחֲצֵרַהּ.

הָא יַהֲבֵיהּ לַהּ מֵעִיקָּרָא, דְּשַׁוְּויֵהּ לַהּ אַפּוֹתֵיקֵי, וַאֲמַר לַהּ: ״אִם עַד יוֹם פְּלוֹנִי יָהֵיבְנָא לָךְ זוּזֵי — מוּטָב, וְאִם לָאו — טָלֶה בְּאֶתְנַנִּךְ״.

אָמַר רַב: אֶחָד אֶתְנַן זָכָר, וְאֶחָד אֶתְנַן כׇּל עֲרָיוֹת אָסוּר, חוּץ מֵאֶתְנַן אִשְׁתּוֹ נִדָּה.

מַאי טַעְמָא? ״זוֹנָה״ כְּתִיב, וְהָא לָאו זוֹנָה הִיא.

וְלֵוִי אָמַר: אֲפִילּוּ אִשְׁתּוֹ נִדָּה. מַאי טַעְמָא? ״תּוֹעֵבָה״ כְּתִיב, וְהָא תּוֹעֵבָה הִיא.

וְלֵוִי נָמֵי, וְהָכְתִיב ״זוֹנָה״! אָמַר לָךְ: הָהִיא ״זוֹנָה״, וְלֹא זוֹנֶה. וְרַב, הָהִיא זוֹנָה וְלֹא זוֹנֶה מְנָא לֵיהּ?

נָפְקָא לֵיהּ מִדְּרַבִּי, דְּתַנְיָא: רַבִּי אוֹמֵר: אֵין אֶתְנַן אָסוּר אֶלָּא (כׇּל) אֶתְנַן [כׇּל עֲרָיוֹת] הַבָּאוֹת לוֹ בַּעֲבֵירָה, אֲבָל אֶתְנַן אִשְׁתּוֹ נִדָּה, וְשֶׁנָּתַן לָהּ שָׂכָר לְהַפְקָעָתָהּ, וְשֶׁנָּתְנָה לוֹ [הִיא] בְּאֶתְנַנּוֹ — מוּתָּרִין.

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר: ״וּבְתִתֵּךְ אֶתְנָן וְאֶתְנַן לֹא נִיתַּן [לָךְ] (לָהּ) וַתְּהִי לְהֶפֶךְ״.

וְרַב, הַאי ״תּוֹעֵבָה״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ כִּדְאַבָּיֵי, דְּאָמַר אַבָּיֵי: זוֹנָה גּוֹיָה — אֶתְנַנָּה אָסוּר.

מַאי טַעְמָא? כְּתִיב הָכָא ״תּוֹעֵבָה״, וּכְתִיב הָתָם ״כִּי כׇּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵל״, מָה לְהַלָּן עֲרָיוֹת שֶׁאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ, הָכִי נָמֵי אֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ.

וְכֹהֵן שֶׁבָּא עָלֶיהָ — אֵין לוֹקֶה עָלֶיהָ מִשּׁוּם זוֹנָה, מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא: ״לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ״ — מִי שֶׁזַּרְעוֹ מְיוּחָס אַחֲרָיו, יָצָא גּוֹיָה דְּאֵין זַרְעוֹ מְיוּחָס אַחֲרָיו.

זוֹנָה יִשְׂרְאֵלִית — אֶתְנַנָּה מוּתָּר, מָה טַעַם? דְּהָא קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ, וְכֹהֵן שֶׁבָּא עָלֶיהָ — לוֹקֶה מִשּׁוּם זוֹנָה, מַאי טַעְמָא? דְּהָא זַרְעוֹ מְיוּחָס אַחֲרָיו.

וְרָבָא אָמַר: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה, אֶתְנַנָּה אָסוּר, וְכֹהֵן הַבָּא עָלֶיהָ לוֹקֶה מִשּׁוּם זוֹנָה. מַאי טַעְמָא? יָלְפִי מֵהֲדָדֵי — מָה זוֹנָה יִשְׂרְאֵלִית בְּלָאו, אַף זוֹנָה גּוֹיָה בְּלָאו, וּמָה אֶתְנַן זוֹנָה גּוֹיָה אָסוּר, אַף אֶתְנַן זוֹנָה יִשְׂרְאֵלִית אָסוּר.

מֵיתִיבִי: אֶחָד זוֹנָה גּוֹיָה וְאֶחָד זוֹנָה יִשְׂרְאֵלִית — אֶתְנַנָּה אָסוּר. תְּיוּבְתָּא דְּאַבָּיֵי! אָמַר לָךְ אַבָּיֵי: הָא מַנִּי? רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, דְּאָמַר: אֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּחַיָּיבֵי לָאוִין.

וְהָא קָמַשְׁמַע לַן, דְּכׇל זוֹנָה לָא תָּפְסִי בַּהּ קִדּוּשִׁין, דּוּמְיָא דְּאַלְמָנָה דְּלָא תָּפְסִי בַּהּ קִידּוּשִׁין.

וּלְרָבָא, מַאי שְׁנָא דְּקָתָנֵי ״כְּגוֹן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל״? דּוּמְיָא דְּאַלְמָנָה — מָה אַלְמָנָה לָא לָקֵי עַד דְּמַתְרִי בֵּהּ, אַף זוֹנָה — עַד דְּאָמַר ״הֵא לִךָ״.

לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: פָּנוּי הַבָּא עַל פְּנוּיָה שֶׁלֹּא לְשֵׁם אִישׁוּת — עֲשָׂאָהּ זוֹנָה, אֲבָל הֵיכָא דְּזוֹנָה מֵעִיקָּרָא — הָכִי נָמֵי דְּאָסוּר.

לִישָּׁנָא אַחְרִינָא: כִּי קָתָנֵי הָא — בַּעֲרָיוֹת שֶׁאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהּ.

וְהָא קָתָנֵי סֵיפָא: אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט — אֶתְנַנָּה אָסוּר, וְהָא הָנֵי קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בָּהֶן! הָא מַנִּי?