גְּמָ׳ ״חוֹמֶר״, מִכְּלָל דְּנֶדֶר הוּא. וְהָא ״מוּתָּר״ קָתָנֵי!

אַסֵּיפָא דְּאִידַּךְ בָּבָא קָתָנֵי. ״שְׁבוּעָה שֶׁאֵינִי יָשֵׁן״, ״שֶׁאֵינִי מְדַבֵּר״, ״שֶׁאֵינִי מְהַלֵּךְ״ — אָסוּר. זֶה חוֹמֶר בַּשְּׁבוּעוֹת מִבַּנְּדָרִים.

חוֹמֶר בַּנְּדָרִים מִבַּשְּׁבוּעוֹת כֵּיצַד כּוּ׳. רַב כָּהֲנָא מַתְנֵי: אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב. וְרַב טָבְיוֹמֵי מַתְנֵי: אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר שְׁמוּאֵל. מִנַּיִן שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין לַעֲבוֹר עַל הַמִּצְוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״, ״דְּבָרוֹ לֹא יַחֵל״ — אֲבָל מֵיחֵל הוּא לְחֶפְצֵי שָׁמַיִם.

מַאי שְׁנָא נֶדֶר — דִּכְתִיב: ״אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה׳ ... לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״. שְׁבוּעָה נָמֵי, הָא כְּתִיב: ״אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לַה׳ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״!

אָמַר אַבָּיֵי: הָא דְּאָמַר ״הֲנָאַת סוּכָּה עָלַי״, הָא דְּאָמַר ״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶהֱנֶה מִן הַסּוּכָּה״.

אָמַר רָבָא: וְכִי מִצְוֹת לֵיהָנוֹת נִיתְּנוּ? אֶלָּא, אָמַר רָבָא: הָא דְּאָמַר ״יְשִׁיבַת סוּכָּה עָלַי״, וְהָא דְּאָמַר ״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֵשֵׁב בַּסּוּכָּה״.

וְשֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין לַעֲבוֹר עַל הַמִּצְוֹת מֵהָכָא נָפְקָא לֵיהּ? מֵהָתָם נָפְקָא לֵיהּ, דְּתַנְיָא: יָכוֹל נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה וְלֹא בִּיטֵּל, יָכוֹל יְהֵא חַיָּיב —