וּמֵי מְעַכְּבָא? וְהָתַנְיָא: ״זֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר״, בֵּין שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַּפַּיִם, בֵּין שֶׁאֵין לוֹ כַּפַּיִם!

וְאֶלָּא הָא דְּתַנְיָא: ״זֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר״, בֵּין שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׂעָר, בֵּין שֶׁאֵין לוֹ שֵׂעָר — הָכִי נָמֵי דְּלָא מְעַכְּבָא? וְהָתַנְיָא: נָזִיר מְמוֹרָט, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַעֲבִיר תַּעַר עַל רֹאשׁוֹ, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: צָרִיךְ לְהַעֲבִיר תַּעַר עַל רֹאשׁוֹ.

וְאָמַר רָבִינָא: מַאי ״אֵינוֹ צָרִיךְ״ לְבֵית שַׁמַּאי: אֵינוֹ צָרִיךְ — אֵין לוֹ תַּקָּנָה. הָא לְבֵית הִלֵּל יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה!

וְהַיְינוּ דְּרַבִּי פְּדָת. דְּאָמַר רַבִּי פְּדָת: בֵּית שַׁמַּאי וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד.

מַאי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּתַנְיָא: אֵין לוֹ בֹּהֶן יָד וָרֶגֶל — אֵין לוֹ טׇהֳרָה עוֹלָמִית, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יַנִּיחֶנּוּ עַל מְקוֹמוֹ וְיֵצֵא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יַנִּיחַ עַל שֶׁל שְׂמֹאל וְיֵצֵא.

לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא אָמְרִי לַהּ, אָמַר רַב: תְּנוּפָה בְּנָזִיר מְעַכֶּבֶת. אַלִּיבָּא דְּמַאן? אִילֵימָא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר — פְּשִׁיטָא, הָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אַחַר מַעֲשִׂים כּוּלָּם! אֶלָּא אַלִּיבָּא דְרַבָּנַן: הַשְׁתָּא יֵשׁ לוֹמַר תִּגְלַחַת אָמְרִי רַבָּנַן לָא מְעַכְּבָא, תְּנוּפָה מִיבַּעְיָא?

וּמִי לָא מְעַכְּבָא? וְהָתַנְיָא: ״זֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר״ — בֵּין שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַּפַּיִם וּבֵין שֶׁאֵין לוֹ כַּפַּיִם! וְאֶלָּא הָא דְּתַנְיָא: ״זֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר״ — בֵּין שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׂעָר וּבֵין שֶׁאֵין לוֹ שֵׂעָר, הָכִי נָמֵי דִּמְעַכְּבָא?

וְהָתַנְיָא: נָזִיר מְמוֹרָט, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַעֲבִיר תַּעַר עַל רֹאשׁוֹ, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: צָרִיךְ! אָמַר רַבִּי אֲבִינָא: מַאי ״צָרִיךְ״ לְבֵית הִלֵּל — צָרִיךְ, וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה,

לְבֵית שַׁמַּאי יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה. וּפְלִיגָא דְּרַבִּי פְּדָת.

מַתְנִי׳ גִּילַּח עַל הַזֶּבַח, וְנִמְצָא פָּסוּל — תִּגְלַחְתּוֹ פְּסוּלָה, וּזְבָחָיו לֹא עָלוּ לוֹ. גִּילַּח עַל הַחַטָּאת שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא קׇרְבְּנוֹתָיו לִשְׁמָן, תִּגְלַחְתּוֹ פְּסוּלָה, וּזְבָחָיו לֹא עָלוּ לוֹ. גִּילַּח עַל הָעוֹלָה אוֹ עַל הַשְּׁלָמִים שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, וְאַחַר כָּךְ הֵבִיא קׇרְבְּנוֹתָיו לִשְׁמָן — תִּגְלַחְתּוֹ פְּסוּלָה, וּזְבָחָיו לֹא עָלוּ לוֹ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אוֹתוֹ הַזֶּבַח לֹא עָלָה לוֹ, אֲבָל שְׁאָר זְבָחִים עָלוּ. וְאִם גִּילַּח עַל שְׁלָשְׁתָּן, וְנִמְצָא אֶחָד מֵהֶן כָּשֵׁר — תִּגְלַחְתּוֹ כְּשֵׁרָה, וְיָבִיא שְׁאָר זְבָחִים.

גְּמָ׳ אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: זֹאת אוֹמֶרֶת, קָסָבַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: נָזִיר שֶׁגִּילַּח עַל שַׁלְמֵי נְדָבָה יָצָא. מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא: ״וְנָתַן עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים״, וְלֹא כָּתַב ״עַל שְׁלָמָיו״.