רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כֵּיוָן שֶׁנִּזְרַק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים — הוּתַּר הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת בְּיַיִן וּלְהִיטַּמֵּא לְמֵתִים.

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְאַחַר יִשְׁתֶּה הַנָּזִיר יַיִן״ — אַחַר הַמַּעֲשִׂים כּוּלָּן, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַחַר מַעֲשֶׂה יְחִידִי.

מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן? כְּתִיב הָכָא ״וְאַחַר יִשְׁתֶּה הַנָּזִיר יָיִן״, וּכְתִיב הָתָם ״אַחַר הִתְגַּלְּחוֹ אֶת נִזְרוֹ״. מָה הָתָם ״אַחַר״ — מַעֲשֶׂה יְחִידִי, אַף כָּאן ״אַחַר״ — מַעֲשֶׂה יְחִידִי.

אֵימָא עַד דְּאִיכָּא תַּרְוַויְיהוּ! אִי הָכִי, גְּזֵירָה שָׁוָה לְמָה לִי?

אָמַר רַב: תְּנוּפָה בְּנָזִיר מְעַכֶּבֶת. אַלִּיבָּא דְמַאן? אִילֵימָא אַלִּיבָּא דְרַבָּנַן — תִּגְלַחַת אָמְרִי רַבָּנַן לָא מְעַכְּבָא, תְּנוּפָה מִיבַּעְיָא?

אֶלָּא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר — פְּשִׁיטָא, הָאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אַחַר מַעֲשִׂים כּוּלָּם! מַהוּ דְּתֵימָא: כֵּיוָן דִּלְעִנְיַן כַּפָּרָה שְׁיָרֵי מִצְוָה הִיא, הָכָא נָמֵי לָא תְּעַכֵּב, קָא מַשְׁמַע לַן.