הא דאצרכו רבנן לכל המערבין להוליך עירובן למקום שביתתן גזירה משום יו״ט אחר השבת דאי בעי לאמטוייה בשבת לערב ליום המחרת לא מצי ממטי ליה וצריך להוליכו מערב שבת ואי אמרת בעלמא נשבקיה בביתיה משום הואיל הכי נמי אתי למיסמך עליה ונפיק על עירוב שביתתו ביו״ט אחר השבת והתם אפילו הואיל ליכא: והניח עירובו בכותל.
סמוך למקום שביתתו חוץ לארבע אמות קאמר וכדאוקימנא באילן דאי תוך ארבע אמות אפילו למעלה מי׳ נמי עירובו עירוב דהנותן את עירובו יש לו ארבע אמות: למטה מעשרה עירובו עירוב.
ואע״ג דעירובו חוץ לארבע אמותיו מצי שקיל ליה ואיתויי פחות פחות מארבע אמות דהא אפילו בשבת לא אסיר כי האי גוונא אלא משום שבות דרבנן והכא דבין השמשות הוא לא גזור: למעלה מעשרה אינו עירוב.
דאי נפיק חוץ לארבע אמותיו קאי ברה״ר ולא מצי למשקליה מרה״י דהוא ברה״ר ועירובו ברה״י והכא ליכא למימר כמאן דמלי דהא חוץ לארבע אמותיו הוא: נתכוון לשבות שביתתו בראש המגדל.
והוא גבוה הרבה והניח עירובו לתוכו: אם למעלה מעשרה הניחו עירובו עירוב.
ואע״פ שאינו יכול ליטלו משם ולהביאו למקום שביתתו דהא ממטי ליה מרה״י לרה״י דרך אויר רה״ר וקיימא לן במושיט דאפילו למעלה מי׳ חייב הרי יכול לירד ולאוכלו במקום שהוא מונח שם דכיון דלמעלה מעשרה הוא הוי כבמקום שביתתו ממש דכל למעלה מעשרה עד לרקיע חדא רשותא היא: למטה מי׳.
כגון שיש עליות למגדל זו למעלה מזו והניחו בעליה שלמטה מי׳ דהויא כרמלית: אין עירובו עירוב.
דהא לא מצי למישקלי מההוא כרמלית ואיתויי לראש המגדל ששובת שם משום אויר רה״ר דממטי ליה דרך אויר רה״ר לרשות היחיד ואי נחית ואכל ליה התם נפיק ליה ממקום שביתתו ואנן סעודה הראויה מבעוד יום במקומו בעינן: ואמאי.
למטה מי׳ אינו עירוב נימא הואיל ויכול לנטות המגדל ולהשליכו למטה ונמצא מקום שביתתו מוטל לארץ ברשות הרבים ושקיל ליה מכרמלית ואכיל ליה במקום שביתתו דהא לא גזרו על השבות דהא על כרחך רבי היא מדתני רישא הניח עירובו בכותל למטה מעשרה עירובו עירוב ואף על גב דהוא ברה״ר ועירובו בכרמלית: במגדל המסומר.
תקוע במסמרות בכותל ואינו יכול לנטות: במגדל ארוך.
הרבה יותר מד׳ אמות: דכי ממטי ליה.
למגדל עד דהוי ראשו למטה מי׳ נפיק ליה ראשו חוץ לד׳ אמות ממקום שהיה המגדל יושב בתחילה וכי שקיל ליה ואמטי ליה עד ראש המגדל ואכיל ליה אישתכח דלא קאי בד׳ אמות שנתכוון לשבות בהן: ואי איכא כוותא ומיתנא כו׳.
כוותא חלון מיתנא חבל אם ארובה בראש המגדל ויש חבל בידו וקשור בעירוב ואפילו כשהוא בכרמלית למטה מי׳ יביאנו אצלו דרך תוכו של מגדל דהא מכרמלית לרשות היחיד הוא: ל״א שמעתי ועיקר נתכוון לשבות בראש המגדל או בראש השובך אהניח עירובו בכותל קאי וקתני דהשתא הוי איפכא דאי למעלה מי׳ הניחו בכותל עירובו עירוב שהמגדל אצל הכותל ויכול להביאו אצלו ואין הפסק ביניהן למטה מי׳ כגון בטפח תשיעי ורבים מכתפין עליו והוי רה״ר אין עירובו עירוב דלא מצי מייתי ליה מרה״ר לרה״י ואמאי לימא הואיל ויכול לנטות המגדל של מקום שביתה ולהביאו לתוך רה״ר דניהוי ראש המגדל כרמלית דרחב ד׳ ואינו גבוה י׳ נפק ליה מחוץ לד׳ אמות מרחיק ראש המגדל מן העירוב ארבע אמות ולא מצי למשקליה ולאיתויי לראש המגדל ונמצא מעבירו ד׳ אמות ברה״ר אי נמי נמצאת שביתתו מתרחקת ארבע אמותיו הראשונות ואין זה מקומו.
מתנא חבל כוותא חלון אם יש חלון במגדל כנגד מקום שהעירוב שם ויש חבל קטן בידו וקשור חבל בעירוב מבעוד יום אפילו כשהוא ברה״ר למטה מי׳ וראש השני יהא במגדל יביאנו אצלו דכיון דאיגודו בידו אינו אלא משום שבות כי מייתי ליה מרה״ר לרה״י כדתנן בריש המוצא תפילין היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו אפילו בארץ עצמו גוללו אצלו שאין לך דבר שהוא משום שבות עומד בפני כתבי הקודש אלמא היכא דאיגודו בידו שבות בעלמא הוא ואתי אליבא דרבי דאמר לא גזרו על השבות בין השמשות: