דאמר גבי כיפה בפרק קמא (דף יא:) חוקקין להשלים ומיהו רשות היחיד גמורה לא הוי כיון דאין בתחתיתו של אילן רחב ד׳ אע״ג דבראשו רחב ארבעה דכלכלה משלימה לעשרה לא הוי רשות היחיד אא״כ מתחיל להיות רחבו ארבעה מתוך ג׳ הסמוכים לקרקע דהכי אמרינן בהזורק (שבת דף קא.) גבי בוצינייתא דמישן והן ספינות ששוליהן חדים ואין בשוליהן רוחב ד׳ ולמעלה הן הולכות ומרחיבות הרבה ומחיצתן גבוהות י׳ אין מטלטלין בהן אלא ארבע אמות דלאו רה״י נינהו ואע״ג דגבוהים עשרה ורחבין ארבעה מלמעלה הואיל ובשוליהן לא הוי ארבעה והכא גבי אילן נמי טעמא משום הכי הוא ותדע שזהו הטעם מדקאמר לקמן כמאן דלא כר׳ יוסי בר ר׳ יהודה וכו׳ ובהזורק נמי מותבינן עלה דההיא מהא דר׳ יוסי: בעינן עירוב על גבי מקום ד׳ וליכא.
בלא כלכלה: ה״ג גבוהה עשרה ורחבה ד׳ עירובו עירוב ואם לאו אין עירובו עירוב.
גבוהה י׳ ורחבה ארבעה עירובו עירוב אע״ג דרה״י היא הך קורה והוא נתכוון לשבות ברשות הרבים הא אמרן הנותן את עירובו יש לו ארבע אמות ורשות היחיד עולה עד לרקיע וגבי אילן הוא דלא הוי עירוב כדאוקימנא בנופה נוטה חוץ לד״א אבל הכא דליכא נוף שפיר דמי: ואם לאו אין עירובו עירוב.
קס״ד דהכי קאמר ואם לאו דאינה גבוהה עשרה או שאינה רחבה ארבעה אין עירובו עירוב ולהכי מתמהינן אינה גבוהה עשרה אדרבה כ״ש דעירובו עירוב דכשאינה גבוהה י׳ הויא כמאן דמנחה ברשות הרבים: אלא.
האי ואם לאו דקתני לאו אגובהה קאי אלא ארוחב קאי והכי קאמר גבוהה י׳ והניחה בראשה אם יש ברחבה ד׳ הוי מקום חשוב להנחת עירוב עירובו עירוב ומשום דהוא ברה״ר ועירובו ברה״י לא מיתסר כדאמר דהנותן את עירובו יש לו ד׳ אמות ואם לאו דגבוהה י׳ ואינה רחבה ד׳ אין עירובו עירוב דכיון דגבוהה עשרה ואין העירוב מונח על גבי מקום ד׳ הוה ליה כמונח באויר ומדוקיא שמעינן הא אינה גבוהה עשרה אפילו אינה רחבה ד׳ עירובו עירוב דכיון דלמטה מעשרה הויא לה כמאן דמנחה אארעא דמיא דכל למטה מי׳ קלוטה כמה שהונחה דמיא: גבוהה עשרה.
דמידלייא מרה״ר צריך שיהא ברוחבה ארבעה שיהא שם מקום חשוב: אינה גבוהה עשרה אין צריך שיהא רוחבה ד׳.
דאפילו פחות מד׳ עירובו עירוב דכל למטה מעשרה כמאן דמנחה אארעא היא: כמאן.
מתרץ רבינא לעיל אע״ג דחוקקין להשלים ואיכא רוחב ד׳ לא הוי רה״י משום דאין בעיקרו ד׳ דלא כר׳ יוסי בר׳ יהודה: טרסקל.
סל רחב ד׳ וזרק מרשות הרבים ונח על גביו חייב שהרי זרק מרשות הרבים לרה״י אלמא אע״ג דקנה אינו רחב ד׳ הוי רה״י הואיל ועליונו ד׳ דאמרינן גוד אחית והכי מפרש בהזורק: התם הדרן מחיצות.
הטרסקל סובבת את הקנה שהרי תחוב באמצעיתו וכי אמרינן גוד אחית מחיצות הטרסקל עד הקרקע נמצא קנה מוקף מחיצות שחללו ארבעה ותו ליכא למימר מידי: הכא לא הדרן מחיצות.
דכלכלה אינה מקפת את עביו של אילן וכי אמרינן גוד אחית אכתי אית לן למימר חוקקין להשלים לאיצטרופי כלכלה בהדי אילן ותרתי לא אמרינן. ואית דמפרשי כמאן דלא כר׳ יוסי אנעץ קורה קאי דקא״ר יהודה קורה שאין ברחבה ד׳ מלמעלה לא הוי רה״י ואמרינן הא דלא כר׳ יוסי דאמר טרסקל הוי רשות היחיד ומוקמית לה בשאין רחב ארבעה ולאו מילתא היא חדא דבהדיא מפורש בהזורק ומותבינן מינה אדרב הונא דאיירי בבוצינייתא דמישן שרחבות למעלה וקצרות למטה ואותבינן ונימא גוד אחית מחיצתא מי לא תניא ר׳ יוסי בר ר׳ יהודה כו׳ אלמא טעמא משום גוד אחית הוא ונמצא תחתונו של קנה מוקף מחיצות בחלל ארבעה ואי כשאין טרסקל רחב ד׳ כי אמרינן גוד אחית מאי הוי ועוד בכל דוכתא דאמר פחות מד׳ לאו רשות הוא אמאי לא אמרינן כמאן דלא כרבי יוסי בר׳ יהודה כדאמר הכא: רבי ירמיה אמר.
לעולם מתניתין דלעיל רישא וסיפא ברוחב ד׳ ודקא קשיא לך כי נתנו בכלכלה מאי הוי: שאני כלכלה.
הואיל וארוכה היא יכול לנטותה ולא יעקרנה מתלייתה ויטה ראשה אחד עד שיהא לתוך י׳ ויטול את עירובו: מתיב רב בר שבא כיצד הוא עושה.
מתניתין היא ביו״ט שלפני השבת ורצה לערב לשני הימים כיצד הוא עושה מוליכו בראשון בערב יו״ט לסוף אלפים ועל ידי שלוחו קאמר דאי איהו גופיה בלא פת נמי קני ליה שביתה כיון דהתם יתיב וקדיש עליה יומא: ומחשיך עליו.
עד שיקנה לו העירוב: ונוטלו ובא לו.
שאם יניחנו שם שמא יאבד ושוב אין לו עירוב ליום המחרת כדקתני מתניתין נאכל עירובו בראשון עירובו לראשון ואין עירובו לשני וחוזר ומוליכו בשני שהוא ערב שבת ומחשיך עליו ואוכלו שם אם ירצה דלהביאו אי אפשר דשבת הוא ואם יו״ט אחר השבת הוא על כרחו יניחנו שם ע״ש ולמחר ילך ויראה אם עדיין ישנו שם ויחשיך עליו יהא לו עירוב לשני ואם אבד ישב בביתו. קתני מיהת המערב צריך להוליך עירובו לסוף אלפים ואמאי צריך להוליכו משעשאו לשם עירוב נימא אף על גב דלא אמטייה כמאן דאמטייה דמי דהא אמרת הואיל ויכול לנטותה והא הכא כמאן דלא אמטייה היא דהא הוא ברה״ר ועירובו ברשות היחיד וקאמרת הואיל ויכול לנטותה ומה לי הואיל ויכול לנטותה ומה לי יכול להביאה והאי דנקט לאותובי מתניתין דיום טוב ושבת משום דלא תנן במשנה אחריתי הולכת עירוב בהדיא כי הכא: