דְּאִי מַשְׁכַּחְנָא תַּנָּא דְּאָסַר כְּרַבִּי נָתָן, אוֹסְרִינֵּיהּ אֲפִילּוּ בַּהֲנָאָה. דְּתַנְיָא: מְדָדוֹ, בֵּין בַּיָּד בֵּין בָּרֶגֶל — יִמָּכֵר. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: בַּיָּד — אָסוּר, בָּרֶגֶל — מוּתָּר.

אֵימַר דְּאָמַר רַבִּי נָתָן בַּיָּד, בָּרֶגֶל מִי אָמַר? אֶלָּא דְּאִי מַשְׁכַּחְנָא תַּנָּא דְּשָׁרֵי כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶישְׁרְיֵיהּ אֲפִילּוּ בִּשְׁתִיָּיה.

הָהוּא עוֹבָדָא דַּהֲוָה בְּבֵירָם, דְּהָהוּא גּוֹי דַּהֲוָה קָא סָלֵיק בְּדִיקְלָא וְאַיְיתִי לוּלִיבָּא, בַּהֲדֵי דְּקָא נָחֵית נְגַע בְּרֵאשֵׁהּ דְּלוּלִיבָּא בְּחַמְרָא שֶׁלֹּא בְּכַוָּונָה, שַׁרְיֵיהּ רַב לְזַבּוֹנֵיהּ לְגוֹיִם.

אֲמַרוּ לֵיהּ רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִּי לְרַב, וְהָא מָר הוּא דְּאָמַר: תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ הוּא עוֹשֶׂה יֵין נֶסֶךְ! אֲמַר לְהוּ: אֵימוֹר דַּאֲמַרִי אֲנָא בִּשְׁתִיָּיה, בַּהֲנָאָה מִי אֲמַרִי?

גּוּפָא, אָמַר רַב: תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ עוֹשֶׂה יֵין נֶסֶךְ.

אֵיתִיבֵיהּ רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא לְרַב: הַלּוֹקֵחַ עֲבָדִים מִן הַגּוֹיִם, שֶׁמָּלוּ וְלֹא טָבְלוּ, וְכֵן בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת, שֶׁמָּלוּ וְלֹא טָבְלוּ — רוּקָּן וּמִדְרָסָן בַּשּׁוּק טָמֵא, וְאָמְרִי לַהּ: טָהוֹר.

יֵינָן — גְּדוֹלִים עוֹשִׂים יֵין נֶסֶךְ, קְטַנִּים אֵין עוֹשִׂים יֵין נֶסֶךְ. וְאֵלּוּ הֵן גְּדוֹלִים וְאֵלּוּ הֵן קְטַנִּים? גְּדוֹלִים — יוֹדְעִין בְּטִיב עֲבוֹדָה זָרָה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ, קְטַנִּים — אֵינָם יוֹדְעִין בְּטִיב עֲבוֹדָה זָרָה וּמְשַׁמְּשֶׁיהָ.

קָתָנֵי מִיהַת גְּדוֹלִים — אִין, קְטַנִּים — לָא! תַּרְגְּמַהּ אַבְּנֵי שְׁפָחוֹת.

הָא ״וְכֵן״ קָאָמַר! אַרוּקָּן וּמִדְרָסָן.

הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר טָמֵא, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר טָהוֹר, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

הָא קָא מַשְׁמַע לַן, עֲבָדִים דֻּומְיָא דִּבְנֵי שְׁפָחוֹת, מָה בְּנֵי שְׁפָחוֹת מָלוּ וְלֹא טָבְלוּ הוּא דְּעוֹשִׂין יֵין נֶסֶךְ, מָלוּ וְטָבְלוּ לָא, אַף עֲבָדִים כֵּן.

לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל, דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: הַלּוֹקֵחַ עֲבָדִים מִן הַגּוֹיִם, אַף עַל פִּי שֶׁמָּלוּ וְטָבְלוּ — עוֹשִׂין יֵין נֶסֶךְ עַד שֶׁתִּשְׁקַע עֲבוֹדָה זָרָה מִפִּיהֶם, קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא.

גּוּפָא, אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: הַלּוֹקֵחַ עֲבָדִים מִן הַגּוֹיִם, אַף עַל פִּי שֶׁמָּלוּ וְטָבְלוּ — עוֹשִׂין יֵין נֶסֶךְ עַד שֶׁתִּשְׁקַע עֲבוֹדָה זָרָה מִפִּיהֶם. וְכַמָּה? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.

אֵיתִיבֵיהּ רַבָּה לְרַב נַחְמָן: הַלּוֹקֵחַ עֲבָדִים מִן הַגּוֹיִם שֶׁמָּלוּ וְלֹא טָבְלוּ, וְכֵן בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת שֶׁמָּלוּ וְלֹא טָבְלוּ — רוּקָּן וּמִדְרָסָן