וּלְרָבָא, דְּלָא שָׁאנֵי לֵיהּ, מוֹקֵים לֵיהּ כִּתְלָתָא תַּנָּאֵי.

מַה שֶּׁבַּבּוֹר אָסוּר וְהַשְּׁאָר מוּתָּר. אָמַר רַב הוּנָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא הֶחֱזִיר גַּרְגּוּתְנִי לַגַּת, אֲבָל הֶחְזִיר גַּרְגּוּתְנִי לַגַּת — אָסוּר.

גַּרְגּוּתְנִי גּוּפַהּ, בְּמַאי קָא מִיתַּסְרָא? בְּנִצּוֹק. שְׁמַע מִינַּהּ: נִצּוֹק חִיבּוּר! כִּדְתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: שֶׁפְּחָסַתּוּ צְלוֹחִיתוֹ. הָכָא נָמֵי: שֶׁפְּחָסַתּוּ בּוֹרוֹ.

הָהוּא יָנוֹקָא דִּתְנָא עֲבוֹדָה זָרָה בְּשֵׁית שְׁנֵי, בְּעוֹ מִינֵּיהּ: מַהוּ לִדְרוֹךְ עִם הַנׇּכְרִי בַּגַּת? אֲמַר לְהוּ: דּוֹרְכִין עִם הַנׇּכְרִי בַּגַּת. וְהָא קָא מְנַסֵּךְ בִּידֵיהּ? דְּצָיַירְנָא לְהוּ לִידֵיהּ. וְהָא קָא מְנַסֵּךְ בְּרֶגֶל? נִיסּוּךְ דְּרֶגֶל לָא שְׁמֵיהּ נִיסּוּךְ.

הָהוּא עוֹבָדָא דַּהֲוָה בִּנְהַרְדְּעָא, דְּדָשׁוּ יִשְׂרָאֵל וְגוֹי לְהָהוּא חַמְרָא, וְשַׁהֲיֵיהּ שְׁמוּאֵל תְּלָתָא רִיגְלֵי. מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דְּקָסָבַר: