כד כסלו, ערב חנוכה
יום חמישי (תש״ג)
שיעורים: חומש: וישב, חמישי עם פירש״י.
תהלים: קיג-קיח.
תניא: פרק א. תניא... פנים לתורה.
(המשך) ביאור ג׳ הפסוקים - לכו נרננה - ע״פ מדה ממוצעת, מדת כל אדם: ביום רביעי, כשאדם מתחיל לחשוב מנין יקח לצרכי השבת, הן במשמעותם הפשוטה, והן באיזה תוכן ימולא השבת על-ידו - שהרי כל יהודי הוא בשבת אדם אחר לגמרי - נקלעים למצב רוח של "מרה שחורה", ועל כך העצה: "לכו נרננה" בטחון. כשמגיע יום חמישי, השבת קרובה יותר ועדיין עומדים חסרי-כול, כשהמצב בו שרויים אינו "מרנין" - ברור שיש לעשות משהו; אזי, כשיושבים בליל שישי [הלילה שביו יום חמישי לשישי] ולומדים חסידות - אן אז מורגש בנפשו ביום שישי [תוכנם של הפסוקים הבאים בהמשך -] ש״כי אל גדול גו׳ ומלך גדול גו׳". ומתוך תכנים אלו - עושה יהודי את השבת.
במנחה אין אומרים תחנון.