כא תמוז
שבת (תש״ג)
שיעורים: חומש: פנחס, שביעי עם פירש״י.
תהלים: קד-קה.
תניא: וביאור הענין... הוי׳ כו׳.
אין מברכים שהחיינו בין המצרים ואפילו בשבת.
כתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוך כאו״א [כל אחד ואחד] מישראל, שבכאו״א [שבכל אחד ואחד] מישראל תוכיות נקודת פנימית לבבו הוא מקדש לשבתו יתברך. והנה מקום המקדש גם בזמן הגלות והשימום קדוש הוא. וכדאיתא בשמות רבה פ״ב [פרשה ב׳] א״ר [אמר רב] אחא לעולם אין השכינה זזה מכותל המערבי. וכל ענין השימום הוא בהבנינים, וכן הוא גם במקדש הפרטי שבכאו״א [שבכל אחד ואחד] מישראל, דהיסוד הוא שלם זך וטהור וכמ״ש [וכמו שכתוב] אני ישנה ולבי ער, ואיתא במד״ר [במדרש רבה] אני ישנה מן המצות ולבי ער לגמ״ח [לגמילות חסדים] אני ישנה מן הצדקות ולבי ער לעשותן, דכל ענין השימום, ר״ל [רחמנא ליצלן], שישנו בישראל הוא רק בדוגמת הבנינים שמחוץ להיסוד, אבל היסוד דמקדש הפרטי הוא בקדושתו.