ו אדר א
יום חמישי (תש״ג)
שיעורים: חומש: תרומה, חמישי עם פירש״י.
תהלים: לה-לח.
תניא: ולא עוד - '68' לעילא הרבה
משיחות אאמו״ר [הרש״ב]: זוהי מעלה נפלאה כשהקב״ה מזכה, ומתברכים בחוש וטעם מיוחדים בעשיית טובה ליהודי עד כדי-כך שהזולת יקר בעיניו יותר מכפי שהוא יקר בעיני עצמו - שהרי על עצמו יכול הוא למצוא כמה טעמים מדוע נגזר שמצבו יהיה שלא בכי טוב ח״ו, אך על הזולת לא שייך הדבר כלל.
ו אדר שני
שבת (תש״ג)
הפטורה: ותשלם כל המלאכה.
בברכות הפטורה אומרים תמיד: נאמן ורחמן אתה, תושיע ותשמח.
שיעורים: חומש: פקודי, שביעי עם פירש״י.
תהלים: לה-לח.
תניא: והנה ביאור - והמשכיל יבין.
מקובל אצל זקני אנ״ש: ספר התניא הוא ליקוטי עצות מה שענה רבינו הגדול לאנ״ש על יחידות בשנות תק״מ-תק״ן. בקיץ תקנ״ב התחיל לסדר את ספר התניא בצורתו כמו שהוא עתה לפנינו. תקנ״ג - כבר היו העתקות רבות ממנו, ובמשך הזמן נשתבשו, וגם התחילו לזייפו.
ומהאי טעמה [=ומטעם זה] נזדרז רבינו למוסרו לדפוס. יש נוסח אחר: עשרים שנה כתב רבינו את ספרו התניא, ודייק בכל תיבה ותיבה. בשנת תקנ״ה כבר היה צרוף וזקוק, ואז נתן רשות להעתיקו, וכשרבו ההעתקות ונשתבשו, מסרו לדפוס.
ה״צמח צדק" סיפר, אשר בר״ה הראשונה לחייו - שנת תק״ן - אמר רבינו הגדול דרוש 'משביעין אותו תהי צדיק כו׳', והוא הוא שלשת פרקים הראשונים של ספר התניא.