י שבט
שבת (תש״ג)
שיעורים: חומש: בא, שביעי עם פירש״י.
תהלים: נה-נט.
תניא: פרק יט. ולתוספות - בלב כלל.
תו״א [תורה אור] ד״ה [דבור המתחיל] למען תהי׳[ה] סוף סעיף המתחיל אמנם, "לא ישבות יומם מלראות" צ״ל [צריך להיות] "לא ישבות יומם ולילה מלרצות".
אמי זקנתי [הרבנית מרת רבקה נ״ע [נשמתה עדן]] בהיותה כבת שמונה עשרה שנה - בשנת תרי״א - חלתה, וציוה הרופא אשר תאכל תיכף בקומה משנתה, אמנם היא לא חפצה לטעום קודם התפלה, והיתה מתפללת בהשכמה, ואחר התפלה היתה אוכלת פת שחרית. כשנודע הדבר לחותנה אדמו״ר [אדננו מורנו ורבנו] הצ״צ [הצמח צדק], אמר לה: א איד דארף זיין געזונד און א בעל כח. אויף מצות שטייט וחי בהם, איז דער טייטש וחי בהם, מען דארף אריינבריינגען א חיות אין מצות. בכדי אז מען זאל קענען אריינבריינגען א חיות אין מצות, מוז מען זיין א בעל כח און זיין בשמחה. וסיים: דו דארפסט ניט זיין קיין ניכטערע. בעסער עסען צוליב דאווענען ווי דאווענען צוליב עסען. ובירכה באריכות ימים, - [נולדה בשנת תקצ״ג ונפטרה י׳ שבט תרע״ד].
מאמר זה אמר אאמו״ר [אדוני אבי מורי ורבי] לאחד על יחידות, והוסיף: און מען דארף עס טאן בשמחה.