יט ניסן, ארבעה לעומר
שבת (תש״ג)
גם בשמחה ובצהלה.
שלום עליכם, אשת חיל, מזמור לדוד, דא היא סעודתא, ויתן לך - אמרים -
בלחש.
שיעורים: חומש: אחרי מות, שביעי עם פירש״י.
תהילים : צ- צו.
תניא: פרק מב. והנה .. '118' ידע וגו׳.
פעם פירש אאמו״ר [הרש״ב] : מה נשתנה הלילה - גלות שנמשל ללילה - הזה - האחרון - מכל הלילות - גלויות שקדמוהו.
שבכל הלילות אין אנו מטבילין - לשון מרוק, נקיון וטהרה - אפילו פעם אחת - לא נגמר המירוק בהם, כי הרי היה אחריהם עוד גלות- הלילה הזה שתי פעמים - מירוק גוף וגילוי הנפש.
שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ או מצה - היינו כי גם אחר הגלות, העבודה היא מצד נפש האלוקית, מצה ביטול, ומצד נפש הבהמית, חמץ ישות. - הלילה הזה - אחר גלות האחרון -כולו מצה - שיועבר רוח הטומאה.
שבל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות - [ על פי מאמר רז״ל"[ "כל המקנא פניו מוריקות" ובכל הגלויות הרבה בחי׳ בקנאה: קנאת סופרים והדומה - הלילה הזה - אחר גלות האחרון - כולו מרור - קנאה היותר גדולה, ע״ד מרז״ל "כל צדיק נכוה מחופתו של חבירו".
שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין בין מסובין - כל הגילויים שעל ידי הגלויות - 'אוכלין׳ - בחי׳ התענוג, ויש התפשטות התענוג ותענוג העצמי ויש מי שמגיע בעבודתו להתפשטות התענוג ויש לתענוג העצמי - הלילה הזה - אחר גלות האחרון - כולנו מוסבין - שכל ישראל יגיעו לבחי׳ תענוג העצמי.