משנה ברורה Mishnah Berurah 9 se'if katans ›

1. א. {א} מסירים זבובים וכו' - ר"ל ביד או במגרדת של עץ שאינו מוכרח שיתלש שער עי"ז משא"כ בשל ברזל וכדלקמיה:
2. ב. {ב} שהן עושין חבורה - ר"ל שלפעמים נעשה חבורה עי"ז כיון שהוא אינו מתכוין לזה:
3. ג. {ג} במגרדת - היינו של ברזל שבודאי יתלש שער עי"ז ואף שאינו מכוין לזה וגם לא ניחא ליה בתלישת השער קי"ל דהיכא דהוי פסיק רישא אף דלא ניחא ליה אסור וכנ"ל בסימן ש"כ סעיף י"ח:
4. ד. {ד} אין מילדין וכו' - דהיינו למשוך הולד מן הרחם דאיכא טרחא יתירא:
5. ה. {ה} ונופח לו בחוטמו - שנחיריו סתומין לו ברירין:
6. ו. {ו} עליו - על הולד כדי שתריח ריחו ותרחם עליו [גמרא]:
7. ז. {ז} ברחמה - כדי שיכאוב לה ותזכור צער לידה ותרחם עליו [שם]:
8. ח. {ח} הטמאה אסור - שאינה מקרבתו לעולם אחר שריחקתו [שם]:
9. ט. {ט} אם אדם מצווה וכו' - עיין לעיל בסימן תצ"ה סקי"ד במ"ב:

שולחן ערוך הרב Shulchan Aruch HaRav 4 se'ifs ›

1. א. דִּינִים הַנּוֹהֲגִים בִּבְהֵמוֹת בְּיוֹם טוֹב וּבוֹ ד' סְעִיפִים: זְבוּבִים הַנִּתְלִים בִּבְהֵמָה — מֻתָּר לַהֲסִירָן מִמֶּנָּה בְּיוֹם טוֹב, אַף עַל פִּי שֶׁעַל יְדֵי כֵן נַעֲשָׂה בָּהּ חַבּוּרָה, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהוּא אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת חַבּוּרָה — מֻתָּר, כֵּיוָן שֶׁזֶּהוּ דָבָר שֶׁאֵינוֹ מֻכְרָח שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהּ חַבּוּרָה, שֶׁהֲרֵי לִפְעָמִים אֵין חַבּוּרָה נַעֲשָׂה עַל יְדֵי כָךְ.
2. ב. אֵין מְגָרְדִין הַבְּהֵמָה בְּמַגְרֶדֶת בְּיוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁמַּשֶּׁרֶת שֵׂעָר, וְחַיָּב מִשּׁוּם גּוֹזֵז. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְהַשִּׁיר שֵׂעָר, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהוּא דָּבָר מֻכְרָח דִּכְשֶׁמְּגָרֵד בְּמַגְרֶדֶת הוּא מַשִּׁיר שֵׂעָר — הֲרֵי זֶה אָסוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"כ עַיֵּן שָׁם.
3. ג. אֵין מְיַלְּדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב, דְּהַיְנוּ שֶׁאָסוּר לִמְשׁוֹךְ הַוָּלָד מִן הָרֶחֶם. אֲבָל מַסְעִידִין אוֹתָהּ בְּלֵדָתָהּ, דְּהַיְנוּ שֶׁאוֹחֵז בַּוָּלָד שֶׁלֹּא יִפּוֹל לָאָרֶץ. וְנוֹפֵחַ לוֹ בְּחָטְמוֹ, וְנוֹתֵן לוֹ דַּד לְתוֹךְ פִּיו.
4. ד. בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁרִחֲקָה וְלָדָהּ — מֻתָּר לְזַלֵּף עָלָיו מֵי שִׁלְיָתָהּ (פֵּרוּשׁ שֶׁשּׁוֹרִין אֶת הַשִּׁלְיָא בְּמַיִם) וְלִתֵּן מְלֹא אֶגְרוֹף מֶלַח בְּרַחְמָהּ כְּדֵי שֶׁיִּכְאוֹב לָהּ וְתִזְכּוֹר צַעַר הַלֵּדָה וּתְרַחֵם עָלָיו. אֲבָל אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן לִבְהֵמָה טְמֵאָה, לְפִי שֶׁהוּא טוֹרֵחַ בְּיוֹם טוֹב בְּחִנָּם, שֶׁאֵין זֶה מוֹעִיל כְּלוּם לִבְהֵמָה טְמֵאָה, שֶׁאֵינָהּ מְקָרַבְתּוֹ לְעוֹלָם אַחַר שֶׁרִחֲקַתּוּ.