משנה ברורה Mishnah Berurah 28 se'if katans ›

1. א. {א} מותר לעשות מדורה - דאף דכתיב בתורה אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם קי"ל דמתוך שהותרה הבערה לצורך אוכל נפש הותר אף שלא לצורך אוכל נפש ובלבד שיהא שוה לכל נפש וצורך יו"ט וי"א דכל מידי דהנאת הגוף בכלל אך אשר יאכל לכל נפש הוא ורק שיהא שוה לכל נפש:
2. ב. {ב} י"א דאסור - ודוקא על ידי ישראל אבל ע"י עכו"ם לכו"ע שרי והמנהג להקל אף ע"י ישראל וכדלקמיה:
3. ג. {ג} להחם בית החורף וכו' - היינו שאין מבשל שם שום תבשיל רק להחם בלבד:
4. ד. {ד} דלפעמים אין הקור גדול - פי' בזמן שאין הקור גדול שאין דרך סתם בני אדם להקפיד על צינה זו דאם נזדמן ביו"ט שהיה קור גדול כמו שמצוי לפעמים בפסח וסוכות מותר לכו"ע ואף אם לא היה קור כ"כ שצריך להבעיר מפני צינה ורק שהמאכלים השמנים [שבשלם בכירה] יקרשו מחמת קור מותר לו לכו"ע להבעיר תנור בית החורף להעמידם שם כדי שלא יקרשו דהוא צורך אוכל נפש ממש:
5. ה. {ה} אלא למפונקין - דכיון דאינו אלא למפונקין לא הוי שוה בכל נפש:
6. ו. {ו} כמרחץ ומוגמר - היינו דין דלהחם מים לצורך רחיצת כל גופו דס"ב דאסור מטעם זה ודין דמוגמר בס"ד לקמיה דאיסורו הוא גם כן מטעם זה:
7. ז. {ז} ונהגו להקל - כיון דעיקר מלאכת ההבערה בשביל קור הוא מלאכה המותרת דהוא שוה בכל נפש לא קפדינן אם הקור גדול או קטן:
8. ח. {ח} מים - אף שאינן ראוין לשתיה רק לרחיצה:
9. ט. {ט} ידיו - וה"ה פניו ורגליו דרחיצת פניו ידיו ורגליו הוא דבר השוה לכל נפש ומ"מ לא ירחצם במרחץ שמא יבוא לרחוץ שם כל גופו [ב"י]:
10. י. {י} אבל לא כל גופו - פי' להחם מים כדי רחיצת כל גופו דרחיצת כל גופו הוא דבר שאין שוה לכל נפש רק למעונגין הרגילין בזה:
11. יא. {יא} אפילו אינו רוחצו בבת אחת - אלא אבר אבר דבמים שהוחמו ביו"ט אסור לרחוץ בכל גווני:
12. יב. {יב} אבל מותר וכו' ע"י ישראל ביו"ט - פי' כגון שעבר וחממו או שהוחם לצורך שתיה או פניו ידיו ורגליו דשרי ולגדול אסור אף בכה"ג לרחוץ ביו"ט [אף להמתירין רחיצה בחמין שהוחמו מעיו"ט] כיון שעכ"פ הוחמו ביו"ט אבל לקטן מותר דהיינו רביתיה ולא גזרו בו. ודוקא בקטן שרגילין לרחצו בכל יום אז אמרינן היינו רביתיה אבל כל שרגילין שלא לרחצו ב' או ג' ימים אז לאו היינו רביתיה ואסור:
13. יג. {יג} אפילו ע"י עכו"ם - דלכמה פוסקים הוא איסור דאורייתא דרחיצת כל הגוף אינו שוה לכל נפש וע"י עכו"ם הוא שבות ואפילו לדעת הסוברים דהוא איסור דרבנן עכ"פ הוי שבות דשבות מיהו במקום חולי קצת יש להתיר:
14. יד. {יד} מותר להרבות בשבילו - כדי שישאר גם לקטן לרחיצה ובלבד שלא יוסיף מים בקדרה לאחר שהעמיד אותה על האש רק שיקח מתחלה כלי גדול. ולענין מה שנוהגין ליתן מטפחת (ווינדלי"ן) בעריבה תחת הקטן בעת הרחיצה והנה יש בזה איסור כיבוס דשורה אותם במים וע"כ יש ליזהר עכ"פ שיהיו הווינדלי"ן נקיים מכובסים מכבר דבלא"ה אין להקל ליתנם לתוך המים כ"א ע"י עכו"ם. ואפילו אם הם נקיים ומכובסים טוב שיתנן לתוך המים ע"י עכו"ם אם באפשר כ"ז ביארתי לעיל בסימן ש"ב ס"י בבה"ל ע"ש:
15. טו. {טו} מעיו"ט מותר - אף דבשבת אסור אף אבר אבר וכ"ש כל גופו כאחד כדאיתא בסי' שכ"ו ביו"ט קיל טפי:
16. טז. {טז} אבל במרחץ וכו' - היינו אפילו בבית החיצון של מרחץ אסור לרחוץ בחמין ולא הותר שם אלא להשתטף בהם:
17. יז. {יז} אסור - דאסרו חכמים רחיצה במרחץ משום גזירת הבלנין שהיו מזלזלין בזה לעשות באיסור כמבואר בשבת דף מ':
18. יח. {יח} ויש אוסרין בכל ענין - דס"ל דאין חילוק בין שבת ליו"ט ואסרו רחיצה ביו"ט כמו בשבת. [ודוקא כל גופו כאחד אבל אבר אבר לכו"ע מותר לרחוץ] ואפילו להשתטף באותן חמין אסור לדעה זו. מיהו לענין תינוק גם לדידהו מקילינן ביו"ט יותר מבשבת ומותר לרחצו אפילו בחמין שהוחמו ביו"ט וכנ"ל וכ"ש בחמין שהוחמו מעיו"ט. אכן בתינוק שאין מורגל כ"כ אף בימי החול ברחיצת כל הגוף אפשר דאף בהוחמו מעיו"ט יש להחמיר ולעת הצורך בודאי יש להקל. ועיין בא"ר שכתב דרוב הפוסקים ס"ל כדעה ראשונה אלא שנוהגין לאסור ואין לשנות המנהג:
19. יט. {יט} וכן נוהגין - ולענין אשה שחל טבילתה ביו"ט הסכימו כמה אחרונים שצריך ליזהר שלא יהיה במקוה רק פושרין דאל"כ אסור לטבול בה וכ"ז אם הוחמו המים מעיו"ט אבל ביו"ט אסור להחם ע"י ישראל וע"י עכו"ם יש להקל וכ"ז להחם בליל יו"ט ב' אבל להחם ביו"ט א' לצורך ליל ב' אין להקל כלל אם לא שהישראל יקח מהמים לשתות מהם קאפע או להדיח כליו דבזה מותר מדינא כדין ממלא חבית מים המבואר בסוף סי' תק"ג ורק שצריך ליזהר בכל זה שלא להוסיף אח"כ מים להיורה אלא בתחלה ימלא כל היורה מים כפי השיעור הצריך לו:
20. כ. {כ} אדם מותר לטבול וכו' - ר"ל אע"ג דכלי אסור להטבילו ולטהרו מטומאתו ביו"ט מפני שנראה כמתקן הכלי עי"ז אדם שאני מפני שהוא נראה כמצנן עצמו במים [גמרא] ועיין לעיל סימן שכ"ו ס"ח במ"ב ובה"ל שם ביארנו כל פרטי דין זה:
21. כא. {כא} מוגמר - דהוא דבר שאינו שוה לכל נפש אלא למעונגים ולא הותר ביום טוב ולענין שתיית טיטו"ן ביום טוב עיין בבה"ל:
22. כב. {כב} על הגחלים - בגחלים של עץ אפילו אם הובערו לצורך אוכל נפש דיש בזה משום מכבה [הגחלים בתחלת נתינתן] ומבעיר שמבעיר הבשמים וכ"ש אם הבעיר הגחלים בשביל זה ואף בגחלת של חרס [פי' חרס שניסק לצלות עליו בשר] משמע בש"ס דאסור:
23. כג. {כג} לגמר הבית - דוקא כשעושה זה ביום טוב אבל מותר ליקח מעיו"ט כלי של ברזל מלא נקבים ומעשנין אותה בבשמים ופוקקין הנקבים ולמחר פותחין הנקבים ונמצא הבית מתגמר מאליו ושרי לעשות כן אפילו בשבת [גמרא]:
24. כד. {כד} למתקן לאכילה - ואפילו טובים כך אלא שרוצה למתקן יותר שרי:
25. כה. {כה} של עץ - אף דיש בזה משום מכבה ומבעיר כנ"ל שרי דדבר זה שוה לכל נפש הוא דאף עניים מתאוין למתק אכילתן אלא שאינו מצוי להם ואף דבחרדל בסימן תק"י אסור בכה"ג התם משום דאפשר מבע"י שכן דרכו. ודע דיש מן הפוסקים שסוברין דדוקא אם הגחלים הובערו מכבר לצורך או"נ לקדרה וכה"ג אבל אסור להבעיר עצים לכתחלה כדי לפזר מיני בשמים תחת הפירות ע"ג גחלתן:
26. כו. {כו} ואסור וכו' על הבגדים - ואפילו בגד שמריח כבר אין ליתן עליו כדי שיריח יותר ומ"מ אתרוג שהיה מונח מעיו"ט על הבגד ונטלו ממנו מותר להחזירו דאינו מריח יותר בשביל כך:
27. כז. {כז} משום דמוליד וכו' - ואסור מדרבנן שהמוליד דבר חדש קרוב הוא לעושה מלאכה חדשה:
28. כח. {כח} ריחא - וה"ה דאסור ליתן ביו"ט דבר המריח לתוך המים כדי שיריחו:

שולחן ערוך הרב Shulchan Aruch HaRav 7 se'ifs ›

1. א. הַבְעָרָה וּלְהָחֵם מַיִם מֻתָּר בְּיוֹם טוֹב וּבוֹ ז' סְעִיפִים: כְּבָר נִתְבָּאֵר בְּסִמָּן תצ"ה, דְּמִתּוֹךְ שֶׁהֻתְּרָה הַבְעָרָה לְצֹרֶךְ אֲכִילָה — הֻתְּרָה אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אֲכִילָה, וּבִלְבָד שֶׁיְּהֵא בָהּ צֹרֶךְ יוֹם טוֹב, לְפִיכָךְ מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מְדוּרָה לְהִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ בְּיוֹם טוֹב. וְכֵן מֻתָּר לְהָחֵם מְעַט מַיִם לִרְחוֹץ בָּהֶם פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו בְּיוֹם טוֹב. אֲבָל אָסוּר לְהָחֵם מַיִם רַבִּים כְּדֵי לִרְחוֹץ בָּהֶם כָּל גּוּפוֹ. וְזֶה הָאִסּוּר יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם, לְפִי שֶׁמִּן הַתּוֹרָה מִתּוֹךְ שֶׁהֻתְּרוּ הַבְעָרָה וּבִשּׁוּל לְצֹרֶךְ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה — הֻתְּרוּ לְצֹרֶךְ רְחִיצַת יוֹם טוֹב, לְפִיכָךְ אַף מִדִּבְרֵיהֶם מֻתָּר לִרְחוֹץ כָּל גּוּפוֹ בְּמַיִם שֶׁהוּחַמּוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין אִם נַתִּיר לוֹ לִרְחוֹץ בְּחַמִּין בְּיוֹם טוֹב שֶׁמָּא יָחֵם מַיִם בְּיוֹם טוֹב, כֵּיוָן שֶׁאֵין אִסּוּר לְהָחֵם מַיִם בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — אֵין גּוֹזְרִין גְּזֵרָה לִגְזֵרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁרוֹחֵץ חוּץ לַמֶּרְחָץ, אֲבָל בְּתוֹךְ הַמֶּרְחָץ אָסוּר לִרְחוֹץ בְּחַמִּין אֲפִלּוּ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו בִּלְבָד, וכ"ז בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, אֲבָל כָּל גּוּפוֹ בְּבַת אַחַת אָסוּר אֲפִלּוּ לְהִשְׁתַּטֵּף בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. וְכֵן אָסוּר לִרְחוֹץ כָּל גּוּפוֹ אֲפִלּוּ חוּץ לַמֶּרְחָץ בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּיוֹם טוֹב, אֲפִלּוּ הוּחַמּוּ לְצֹרֶךְ שְׁתִיָּה, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ רוֹחֵץ כָּל גּוּפוֹ בְּבַת אַחַת אֶלָּא רוֹחֲצוֹ אֵבֶר אֵבֶר אָסוּר. אֲבָל תִּינוֹק שֶׁדֶּרֶךְ לְרָחֳצוֹ בְּכָל יוֹם — מֻתָּר לִרְחוֹץ כָּל גּוּפוֹ בְּבַת אַחַת אֲפִלּוּ בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּיוֹם טוֹב לְצֹרֶךְ שְׁתִיָּה, דְּכֵיוָן שֶׁהוּא צָרְכּוֹ שֶׁל תִּינוֹק — לֹא גָזְרוּ עָלָיו. אֲבָל אָסוּר לְהָחֵם בְּיוֹם טוֹב בִּשְׁבִיל רְחִיצָתוֹ בִּלְבָד כְּמוֹ שֶׁאָסוּר לְהָחֵם בִּשְׁבִיל רְחִיצַת כָּל גּוּפוֹ שֶׁל הַגָּדוֹל, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא מְחַמֵּם לְצֹרֶךְ שְׁתִיָּה אוֹ לְצֹרֶךְ הֲדָחַת כְּלֵי "אֹכֶל נֶפֶשׁ", דְּאָז מֻתָּר לוֹ לְהוֹסִיף מַיִם בַּקְּדֵרָה בִּשְׁבִיל רְחִיצַת הַקָּטָן. וְהוּא שֶׁיּוֹסִיף קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן הַקְּדֵרָה אֵצֶל הָאֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תק"ג, עַיֵּן שָׁם כָּל פְּרָטֵי דִין זֶה. וְעַכְשָׁו בִּזְמַן הַזֶּה שֶׁאַף בְּחֹל פְּעָמִים שֶׁאֵין רוֹחֲצִים אֶת הַתִּינוֹק שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים — אַף בְּיוֹם טוֹב אָסוּר לִרְחוֹץ כָּל גּוּפוֹ בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּיוֹם טוֹב, אֲפִלּוּ רוֹחֲצוֹ אֵבֶר אֵבֶר. אֲבָל יֵשׁ חוֹלְקִין עַל כָּל זֶה וְאוֹמְרִים דְּמִן הַתּוֹרָה אָסוּר לְהָחֵם מַיִם רַבִּים בִּשְׁבִיל רְחִיצַת כָּל הַגּוּף (אֶלָּא אִם כֵּן הוּא מְחַמֵּם כָּל הַמַּיִם בְּיַחַד בִּכְלִי אֶחָד עִם הַמַּיִם שֶׁרוֹחֵץ בָּהֶם פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תק"ג), לְפִי שֶׁרְחִיצַת כָּל הַגּוּף אֵינָהּ צֹרֶךְ כָּל נֶפֶשׁ אֶלָּא לִמְעֻנָּגִים וּמְפֻנָּקִים בִּלְבָד, וְלֹא הִתִּירָה הַתּוֹרָה אֲפִלּוּ הַמְּלָאכָה שֶׁלְּצֹרֶךְ אֲכִילָה אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בָּהּ צֹרֶךְ כָּל נֶפֶשׁ, אֲבָל אִם אֵין בָּהּ צֹרֶךְ אֶלָּא לִמְעֻנָּגִים אָסוּר לַעֲשׂוֹתָהּ בְּיוֹם טוֹב כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ בְּזֶה אִסּוּר שֶׁל תּוֹרָה — יֵשׁ לֶאֱסוֹר לִרְחוֹץ כָּל גּוּפוֹ בְּיוֹם טוֹב אֲפִלּוּ חוּץ לַמֶּרְחָץ, וַאֲפִלּוּ בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָחֵם מַיִם בְּיוֹם טוֹב בִּשְׁבִיל רְחִיצַת כָּל גּוּפוֹ וְיַעֲשֶׂה אִסּוּר מִן הַתּוֹרָה. וּלְפִי דִבְרֵיהֶם אַף תִּינוֹק שֶׁדֶּרֶךְ לְרָחֳצוֹ בְּכָל יוֹם אָסוּר לְרָחֳצוֹ אֲפִלּוּ בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב כְּמוֹ בְּשַׁבָּת, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן של"א, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָחֵם בְּיוֹם טוֹב בִּשְׁבִילוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? לִרְחוֹץ כָּל גּוּפוֹ בְּבַת אַחַת, אֲבָל לִרְחוֹץ כָּל גּוּפוֹ אֵבֶר אֵבֶר בְּחַמִּים שֶׁהוּחַמּוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב — מֻתָּר אֲפִלּוּ לְגָדוֹל, שֶׁכָּל אֵבֶר וְאֵבֶר שֶׁהוּא רוֹחֵץ הוּא רוֹחֵץ בְּהֶתֵּר, דְּאֵין לִגְזוֹר שֶׁמָּא יָחֵם מַיִם בְּיוֹם טוֹב, שֶׁהֲרֵי מֻתָּר לְהָחֵם מַיִם בְּיוֹם טוֹב בִּשְׁבִיל רְחִיצַת אֵבֶר אֶחָד, וְאֵין אִסּוּר אֶלָּא לְהָחֵם בִּשְׁבִיל רְחִיצַת כָּל הַגּוּף, שֶׁאֵין צָרִיךְ אֶלָּא לִמְעֻנָּגִים. (אֲבָל כָּל גּוּפוֹ בְּבַת אַחַת אָסוּר אֲפִלּוּ לְהִשְׁתַּטֵּף בְּחַמִּין, אֲפִלּוּ הוּחַמּוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב). וְאַף עַל פִּי שֶׁהָעִקָּר כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה בְּכָל זֶה, מִכָּל מָקוֹם כְּבָר נָהֲגוּ בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לְהַחֲמִיר כִּסְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה. וְאֵין לְשַׁנּוֹת הַמִּנְהָג.
2. ב. יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵין הֶתֵּר לַעֲשׂוֹת מְדוּרָה לְהִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהַקֹּר גָּדוֹל כָּל כָּךְ עַד שֶׁרֹב בְּנֵי אָדָם צְרִיכִים לְהִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה, אֲבָל אִם אֵין הַקֹּר גָּדוֹל כָּל כָּךְ בְּעִנְיָן שֶׁאֵין צָרִיךְ לִמְדוּרָה רַק מִי שֶׁהוּא אִסְטְנִיס (פֵּרוּשׁ אִישׁ מְצֻנָּן) אוֹ מְעֻנָּג — אֵין לַעֲשׂוֹת מְדוּרָה וְלֹא לְהָחֵם תַּנּוּרֵי בָּתֵּי הַחֹרֶף רַק עַל יְדֵי נָכְרִי, כֵּיוָן שֶׁמְּלָאכָה זוֹ אֵינָהּ צְרִיכָה לְכָל נֶפֶשׁ. אֲבָל אֵין הַמִּנְהָג כִּדְבָרָיו. וְאַף לִדְבָרָיו, אִם הַקֹּר גָּדוֹל כָּל כָּךְ עַד שֶׁהַמַּאֲכָלִים הַשְּׁמֵנִים שֶׁהוּא רוֹצֶה לֶאֱכוֹל יִהְיוּ נִקְרָשִׁים מֵחֲמַת הַקֹּר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַקֹּר גָּדוֹל כָּל כָּךְ שֶׁיִּהְיוּ רֹב בְּנֵי אָדָם צְרִיכִים לְהִתְחַמֵּם — מֻתָּר לוֹ לְהָחֵם בֵּית הַחֹרֶף בִּשְׁבִיל הַמַּאֲכָלִים, שֶׁהֲרֵי הוּא צֹרֶךְ "אֹכֶל נֶפֶשׁ".
3. ג. מֻתָּר לְהַנִּיחַ בָּשָׂר עַל גַּבֵּי גֶחָלִים לִצְלוֹתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהַשַּׁמְנוּנִית הַנּוֹטֵף מֵהַבָּשָׂר מְכַבֶּה אֶת הַגֶּחָלִים, וְכִבּוּי זֶה אֵין בּוֹ צֹרֶךְ "אֹכֶל נֶפֶשׁ" מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לִצְלוֹתוֹ בְּשַׁפּוּד, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קְצָת צֹרֶךְ "אֹכֶל נֶפֶשׁ", שֶׁהֲרֵי הוּא חָפֵץ וּמִתְאַוֶּה לֶאֱכוֹל בְּעִנְיָן זֶה — הִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים, כֵּיוָן שֶׁאֵין כַּאן כִּבּוּי גָּמוּר, שֶׁהֲרֵי סוֹפוֹ מַבְעִיר.
4. ד. וְכֵן מֻתָּר לְעַשֵּׁן פֵּרוֹת, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּפַזֵּר מִינֵי בְשָׂמִים עַל גַּבֵּי גֶחָלִים תַּחַת הַפֵּרוֹת כְּדֵי שֶׁיִּקְלְטוּ טַעַם הַבֹּשֶׂם וְיִהְיוּ יוֹתֵר טוֹבִים לַאֲכִילָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַגֶּחָלִים נִכְבִּים קְצָת בִּתְחִלַּת הַנָּחַת הַבְּשָׂמִים עֲלֵיהֶם, וְכִבּוּי זֶה אֵין בּוֹ צֹרֶךְ "אֹכֶל נֶפֶשׁ" מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי הַפֵּרוֹת רְאוּיִין לַאֲכִילָה בְּלֹא עִשּׁוּן, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁהוּא חָפֵץ לֶאֱכוֹל כָּךְ — הִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים, כֵּיוָן שֶׁאֵין כַּאן כִּבּוּי גָּמוּר, שֶׁהֲרֵי סוֹפוֹ מַבְעִיר.
5. ה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁמְּפַזֵּר אֶת הַבְּשָׂמִים עַל גַּבֵּי גֶחָלִים שֶׁהֻבְעֲרוּ כְּבָר לְצֹרֶךְ "אֹכֶל נֶפֶשׁ" אוֹ לְצֹרֶךְ שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁמֻּתָּר לְהַבְעִיר בִּשְׁבִילָם בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל אָסוּר לְהַבְעִיר עֵצִים כְּדֵי לְפַזֵּר מִינֵי בְשָׂמִים תַּחַת הַפֵּרוֹת עַל גַּבֵּי גַחַלְתָּן, לְפִי שֶׁהֲנָאָה זוֹ שֶׁל טַעַם הַבְּשָׂמִים אֵינָהּ צְרִיכָה לְכָל נֶפֶשׁ אֶלָּא לְהַמְּעֻנָּגִים וּמְפֻנָּקִים בִּלְבָד, וְלֹא הִתִּירָה הַתּוֹרָה לַעֲשׂוֹת שׁוּם מְלָאכָה מִמְּלָאכוֹת "אֹכֶל נֶפֶשׁ" אֶלָּא לְדָבָר שֶׁהוּא צָרִיךְ לְכָל נֶפֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ וְגוֹ'".
6. ו. וַאֲפִלּוּ עַל גַּבֵּי גֶחָלִים שֶׁהֻבְעֲרוּ כְּבָר אֵין לְפַזֵּר מִינֵי בְשָׂמִים כְּדֵי לְגַמֵּר אֶת הַבַּיִת אוֹ אֶת הַכֵּלִים, דְּכֵיוָן שֶׁאֵין כַּאן צֹרֶךְ אֲכִילָה כְּלָל — לֹא הִתִּירוּ אֲפִלּוּ הַבְעָרָה מוּעֶטֶת, שֶׁהַבְּשָׂמִים מִתְבַּעֲרִים עַל הַגֶּחָלִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַהַבְעָרָה הֻתְּרָה אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אֲכִילָה, מִכָּל מָקוֹם לֹא הֻתְּרָה אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בָּהּ צֹרֶךְ יוֹם טוֹב וְצֹרֶךְ זֶה הוּא שָׁוֶה לְכָל נֶפֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
7. ז. וַאֲפִלּוּ לְעַשֵּׁן פֵּרוֹת אֵין הֶתֵּר אֶלָּא כְּשֶׁמִּתְכַּוֵּן כְּדֵי שֶׁיִּקְלְטוּ הַפֵּרוֹת טַעַם הַבֹּשֶׂם וְיִהְיוּ יוֹתֵר טוֹבִים לַאֲכִילָה, אֲבָל אָסוּר לְעַשֵּׁן פֵּרוֹת כְּדֵי שֶׁיִּקְלְטוּ רֵיחַ הַבֹּשֶׂם וּבַאֲכִילָתוֹ אוֹתָם יֵהָנֶה מֵרֵיחָם הַטּוֹב, לְפִי שֶׁאָסוּר לְהוֹלִיד רֵיחַ בְּיוֹם טוֹב בְּדָבָר שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ רֵיחַ, שֶׁהַמּוֹלִיד דָּבָר חָדָשׁ קָרוֹב הוּא לְעוֹשֶׂה מְלָאכָה חֲדָשָׁה. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַמְּלָאכוֹת הֻתְּרוּ לְצֹרֶךְ אֲכִילָה, מִכָּל מָקוֹם הוֹלָדַת רֵיחַ זֶה אֵין בּוֹ צֹרֶךְ "אֹכֶל נֶפֶשׁ" כָּל כָּךְ וְאֵינוֹ שָׁוֶה לַכֹּל. וְלֹא הִתִּירוּ לְעַשֵּׁן אֶלָּא כְּשֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן שֶׁיִּקְלְטוּ הַפֵּרוֹת רֵיחַ הַבֹּשֶׂם אֶלָּא טַעַם הַבֹּשֶׂם וְיִהְיוּ יוֹתֵר טוֹבִים לַאֲכִילָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּמֵּילָא נוֹלָד בָּהֶן רֵיחַ חָדָשׁ, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן (שֶׁהָעִקָּר) שֶׁהוּא אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְהוֹלִיד — לֹא גָזְרוּ עָלָיו. וּלְפִיכָךְ מֻתָּר לְהַנִּיחַ מִינֵי בְשָׂמִים עַל הַבֶּגֶד אִם אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְהוֹלִיד רֵיחַ בַּבֶּגֶד, אֲבָל אִם הוּא מִתְכַּוֵּן לְכָךְ אָסוּר. וְאִם כְּבָר הָיָה מֻנָּח מִין בֹּשֶׂם זֶה עַל בֶּגֶד זֶה בְּעִנְיָן שֶׁכְּבָר נִכְנַס רֵיחַ הַבֹּשֶׂם בַּבֶּגֶד — מֻתָּר לְהַנִּיחַ עָלָיו בְּיוֹם טוֹב עוֹד מִמִּין בֹּשֶׂם זֶה כְּדֵי לְהוֹסִיף רֵיחַ בֹּשֶׂם זֶה בַּבֶּגֶד, אֲבָל אָסוּר לְהַנִּיחַ עָלָיו מִין בֹּשֶׂם אַחֵר, שֶׁהֲרֵי הוּא מוֹלִיד רֵיחַ חָדָשׁ בַּבֶּגֶד בְּיוֹם טוֹב. וְשֶׁלֹּא כַדִּין עוֹשִׂין בְּמִקְצָת מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹתְנִין שֶׁמֶן שֶׁמֵּרִיחַ (שֶׁקּוֹרִין שְׁפִּיגְנַארְ"ד) לְתוֹךְ הַמַּיִם שֶׁהַכֹּהֲנִים נוֹטְלִין מֵהֶם לַיָּדַיִם לַעֲלוֹת לַדּוּכָן, שֶׁהֲרֵי הֵם מִתְכַּוְּנִים לְהוֹלִיד רֵיחַ חָדָשׁ עַל יְדֵי הַכֹּהֲנִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁשּׁוֹפְכִין הַשֶּׁמֶן לְתוֹךְ הַמַּיִם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, מִכָּל מָקוֹם בְּיוֹם טוֹב כְּשֶׁהַכֹּהֲנִים נוֹטְלִין יְדֵיהֶן הֵן מוֹלִידִין רֵיחַ חָדָשׁ בִּידֵיהֶם, וְהֵן נֶהֱנִים מֵרֵיחַ זֶה, וְהוּא נוֹחַ לָהֶם וּמִתְכַּוְּנִים לְכָךְ, עַל כֵּן יֵשׁ לִמְנוֹעַ מִלַּעֲשׂוֹת כֵּן.