Chapter 142

א׳ מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִ֑ד בִּֽהְיוֹת֖וֹ בַמְּעָרָ֣ה תְפִלָּֽה:

ב׳ קוֹלִי אֶל־יְהֹוָ֣ה אֶזְעָ֑ק ק֜וֹלִ֗י אֶל־יְ֘הֹוָ֥ה אֶתְחַנָּֽן:

ג׳ אֶשְׁפֹּ֣ךְ לְפָנָ֣יו שִׂיחִ֑י צָֽ֜רָתִ֗י לְפָ֘נָ֥יו אַגִּֽיד:

ד׳ בְּהִתְעַטֵּ֬ף עָלַ֜י | רוּחִ֗י וְאַתָּה֘ יָדַ֪עְתָּ נְתִֽיבָ֫תִ֥י בְּאֹֽרַח־ז֥וּ אֲהַלֵּ֑ךְ טָֽמְנ֖וּ פַ֥ח לִֽי:

ה׳ הַבֵּ֚יט יָמִ֨ין | וּרְאֵה֘ וְאֵין־לִ֪י מַ֫כִּ֥יר אָבַ֣ד מָנ֣וֹס מִמֶּ֑נִּי אֵ֖ין דּוֹרֵ֣שׁ לְנַפְשִֽׁי:

ו׳ זָעַ֥קְתִּי אֵלֶ֗יךָ יְהֹ֫וָ֥ה אָ֖מַרְתִּי אַתָּ֣ה מַחְסִּ֑י חֶ֜לְקִ֗י בְּאֶ֣רֶץ הַֽחַיִּים:

ז׳ הַקְשִׁ֚יבָה | אֶל־רִנָּתִי֘ כִּֽי־דַלּ֪וֹתִי מְ֫אֹ֥ד הַצִּילֵ֥נִי מֵרֹֽדְפַ֑י כִּ֖י אָֽמְצ֣וּ מִמֶּֽנִּי:

ח׳ ה֘וֹצִ֚יאָה מִמַּסְגֵּ֨ר | נַפְשִׁי֘ לְהוֹד֪וֹת אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ בִּ֖י יַכְתִּ֣רוּ צַדִּיקִ֑ים כִּ֖י תִגְמֹ֣ל עָלָֽי: