Chapter 137

א׳ עַֽל־נַֽהֲר֨וֹת | בָּבֶ֗ל שָׁ֣ם יָ֖שַׁבְנוּ גַּם־בָּכִ֑ינוּ בְּ֜זָכְרֵ֗נוּ אֶת־צִיּֽוֹן:

ב׳ עַל־עֲרָבִ֥ים בְּתוֹכָ֑הּ תָּ֜לִ֗ינוּ כִּנֹּֽרוֹתֵֽינוּ:

ג׳ כִּ֚י שָׁ֨ם שְׁאֵל֪וּנוּ שׁוֹבֵ֡ינוּ דִּבְרֵי־שִׁ֖יר וְתוֹלָלֵ֣ינוּ שִׂמְחָ֑ה שִׁ֥ירוּ לָ֜֗נוּ מִשִּׁ֥יר צִיּֽוֹן:

ד׳ אֵ֗יךְ נָ֖שִׁיר אֶת־שִׁ֣יר יְהֹוָ֑ה עַ֜֗ל אַדְמַ֥ת נֵכָֽר:

ה׳ אִם־אֶשְׁכָּחֵ֥ךְ יְ֜רֽוּשָׁלִָ֗ם תִּשְׁכַּ֥ח יְמִינִֽי:

ו׳ תִּדְבַּ֚ק לְשׁוֹנִ֨י | לְחִכִּי֘ אִם־לֹ֪א אֶ֫זְכְּרֵ֥כִי אִם־לֹ֣א אַֽ֖עֲלֶה אֶת־יְרֽוּשָׁלִַ֑ם עַ֜֗ל רֹ֣אשׁ שִׂמְחָתִֽי:

ז׳ זְכֹ֚ר יְהֹוָ֨ה | לִבְנֵ֬י אֱד֗וֹם אֵת֘ י֚וֹם יְרֽוּשָׁ֫לִָ֥ם הָ֖אֹֽמְרִים עָ֣רוּ | עָ֑רוּ עַ֜֗ד הַיְס֥וֹד בָּֽהּ:

ח׳ בַּת־בָּבֶ֗ל הַשְּׁד֫וּדָ֥ה אַשְׁרֵ֥י שֶׁיְשַׁלֶּם־לָ֑ךְ אֶת־גְּ֜מוּלֵ֗ךְ שֶׁגָּמַ֥לְתְּ לָֽנוּ:

ט׳ אַשְׁרֵ֚י | שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶת־עֹ֜לָלַ֗יִךְ אֶל־הַסָּֽלַע: