Tehillim 119:97–104
צ״זמָֽה־אָהַ֥בְתִּי תֽוֹרָתֶ֑ךָ כָּל־הַ֜יּ֗וֹם הִ֣יא שִֽׂיחָתִֽי:
צ״חמֵאֹֽיְבַי תְּחַכְּמֵ֣נִי מִצְוֹתֶ֑ךָ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם הִיא־לִֽי:
צ״טמִכָּל־מְלַמְּדַ֥י הִשְׂכַּ֑לְתִּי כִּ֥י עֵֽ֜דְוֹתֶ֗יךָ שִׂ֣יחָה לִֽי:
ק׳מִזְּקֵנִ֥ים אֶתְבּוֹנָ֑ן כִּ֖י פִקּוּדֶ֣יךָ נָצָֽרְתִּי:
ק״אמִכָּל־אֹ֣רַח רָ֖ע כָּלִ֣אתִי רַגְלָ֑י לְ֜מַ֗עַן אֶשְׁמֹ֥ר דְּבָרֶֽךָ:
ק״במִמִּשְׁפָּטֶ֥יךָ לֹֽא־סָ֑רְתִּי כִּ֥י אַ֜תָּ֗ה הֽוֹרֵתָֽנִי:
ק״גמַה־נִּמְלְצ֣וּ לְ֖חִכִּי אִמְרָתֶ֑ךָ מִדְּבַ֥שׁ לְפִֽי:
ק״דמִפִּקּוּדֶ֥יךָ אֶתְבּוֹנָ֑ן עַל־כֵּ֗ן שָׂנֵ֚אתִי | כָּל־אֹ֬רַח שָֽׁקֶר: