וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֚יד הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְכָל־הַקָּהָ֔ל שְׁלֹמֹ֨ה בְנִ֧י אֶחָ֛ד בָּחַר־בּ֥וֹ אֱלֹהִ֖ים נַ֣עַר וָרָ֑ךְ וְהַמְּלָאכָ֣ה גְדוֹלָ֔ה כִּ֣י לֹ֚א לְאָדָם֙ הַבִּירָ֔ה כִּ֖י לַֽיהֹוָ֥ה אֱלֹהִֽים: