וּמִנִּי֘ שִׂ֣ים טְעֵם֒ דִּי֩ כָל־עַ֨ם אֻמָּ֜ה וְלִשָּׁ֗ן דִּֽי־יֵאמַ֚ר שָׁלֻו֙ (כתיב שָׁלֻה֙) עַ֣ל אֱלָֽהֲה֗וֹן דִּֽי־שַׁדְרַ֚ךְ מֵישַׁךְ֙ וַֽעֲבֵ֣ד נְג֔וֹ (כתיב נְג֔וֹא) הַדָּמִ֣ין יִתְעֲבֵ֔ד וּבַיְתֵ֖הּ נְוָלִ֣י יִשְׁתַּוֵּ֑ה כָּל־קֳבֵ֗ל דִּ֣י לָ֚א אִיתַי֙ אֱלָ֣הּ אָֽחֳרָ֔ן דִּֽי־יִכֻּ֥ל לְהַצָּלָ֖ה כִּדְנָֽה: