דּוֹחִין קָדָשִׁים הַנֶּאֱכָלִים אֵצֶל קָדָשִׁים הַנֶּאֱכָלִין, וְאֵין דּוֹחִין קָדָשִׁים הַנֶּאֱכָלִין אֵצֶל קָדָשִׁים שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין.

אַטּוּ חַטָּאת וְאָשָׁם מִי לָא מִיתְאַכְלִי?!

אֶלָּא דּוֹחִין קָדָשִׁים הַנֶּאֱכָלִין לְכׇל אָדָם אֵצֶל קָדָשִׁים הַנֶּאֱכָלִין לְכׇל אָדָם, וְאֵין דּוֹחִין קָדָשִׁים הַנֶּאֱכָלִין לְכׇל אָדָם אֵצֶל קָדָשִׁים שֶׁאֵין נֶאֱכָלִין לְכׇל אָדָם.

רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי אָבִין אָמַר: דּוֹחִין קָדָשִׁים קַלִּים אֵצֶל קָדָשִׁים קַלִּים, וְאֵין דּוֹחִין קָדָשִׁים קַלִּים אֵצֶל קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים.

מַתְקֵיף לַהּ רַב יִצְחָק בְּרַבִּי (סַבְרִיוּ) [סַבְרִין], אֵימָא: שַׁחְטֵיהּ לְשֵׁם מַעֲשֵׂר – לֶיהֱוֵי מַעֲשֵׂר! לְמַאי הִילְכְתָא? דְּלָא לִיבְעֵי נְסָכִים, וּלְמִלְקֵא עֲלֵיהּ (בְּלֹא יִמָּכֵר) בְּ״לֹא יִגָּאֵל״.

אָמַר קְרָא: ״הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹדֶשׁ״ – זֶה מַעֲשֵׂר, וְאֵין אַחֵר מַעֲשֵׂר.

אֵימָא: שַׁחְטֵיהּ לְשֵׁם בְּכוֹר – לֶיהֱוֵי כִּבְכוֹר! לְמַאי הִילְכְתָא? דְּלָא לִיבְעֵי נְסָכִים, אִי נָמֵי דְּלִיתְּבֵיהּ לְכֹהֲנִים.

בְּכוֹר נָמֵי, ״עֲבָרָה״–״עֲבָרָה״ מִמַּעֲשֵׂר גָּמַר.

וְאֵימָא: שַׁחְטֵיהּ לְשֵׁם תְּמוּרָה – לֶיהֱוֵי תְּמוּרָה! לְמַאי הִילְכְתָא? לְמִלְקֵא עֲלֵיהּ, אִי נָמֵי לְמֵיקַם עֲלֵיהּ בְּ״לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל״.

אָמַר מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן, אָמַר קְרָא: ״וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ״ – זוֹ תְּמוּרָה, וְאֵין אַחֵר תְּמוּרָה.

וְאֵימָא: שַׁחְטֵיהּ לְשֵׁם תּוֹדָה – לֶיהֱוֵי כִּי תוֹדָה! לְמַאי הִילְכְתָא? לְהַטְעִינוֹ לֶחֶם.

מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּפֶסַח גּוּפֵיהּ לָא בָּעֵי לֶחֶם, וּמוֹתָרוֹ בָּעֵי לֶחֶם?!

אִי הָכִי, הַשְׁתָּא נָמֵי – מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּפֶסַח גּוּפֵיהּ לָא בָּעֵי נְסָכִים, וּמוֹתָרוֹ בָּעֵי נְסָכִים?!

אֲנַן הָכִי קָאָמְרִינַן: מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּמוֹתַר תּוֹדָה עַצְמָהּ – לָא בָּעֵי לֶחֶם, וְאִילּוּ מוֹתָר דְּאָתְיָא לְהוּ מֵעָלְמָא – בָּעֲיָא לֶחֶם?!

מַתְקֵיף לַהּ רַב [יֵימַר] בְּרֵיהּ דְּרַב הִילֵּל: וּמִמַּאי דִּבְמוֹתַר פֶּסַח כְּתִיב? דִּילְמָא בְּמוֹתַר אָשָׁם כְּתִיב!

אָמַר רָבָא, אָמַר קְרָא: ״וְאִם מִן הַצֹּאן קׇרְבָּנוֹ לְזֶבַח שְׁלָמִים״ – דָּבָר הַשָּׁוֶה בְּכׇל הַצֹּאן.

מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי אָבִין בַּר חִיָּיא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי אָבִין בַּר כָּהֲנָא: בְּכֹל אֲתַר אַתְּ אָמְרַתְּ ״מִן״ – לְהוֹצִיא, וְכָאן ״מִן״ – לְרַבּוֹת!

אָמַר רַבִּי מָנִי: הָכָא נָמֵי ״מִן״ לְהוֹצִיא – דְּלָא אָתֵי בֶּן שְׁתֵּי שָׁנִים, וְלָא אָתֵי בִּנְקֵיבָה.

מַתְקֵיף לַהּ רַב חָנָא בַּגְדָּתָאָה: וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ דְּכִי כְּתִיב הַאי – בְּמוֹתַר פֶּסַח כְּתִיב?! וְהָא מִדִּכְתִיב ״אִם כֶּשֶׂב״, ״אִם עֵז״ – מִכְּלָל דְּלָאו בְּמוֹתַר פֶּסַח כְּתִיב!

הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״כֶּבֶשׂ״ – לְרַבּוֹת אֶת הַפֶּסַח לְאַלְיָה.

כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״אִם כֶּבֶשׂ״ – לְרַבּוֹת פֶּסַח שֶׁעִיבְּרָה שְׁנָתָהּ; וּשְׁלָמִים הַבָּאִים מֵחֲמַת פֶּסַח – לְכׇל מִצְוַת שְׁלָמִים, שֶׁיִּטָּעֲנוּ סְמִיכָה וּנְסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וְשׁוֹק. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״אִם עֵז״ – הִפְסִיק הָעִנְיָן, לִימֵּד עַל הָעֵז שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה אַלְיָה.

וְהָא – מֵהָכָא נָפְקָא?! מִדַּאֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל נָפְקָא, דְּאָמַר אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל: ״וְאִם מִן הַצֹּאן קׇרְבָּנוֹ לְזֶבַח שְׁלָמִים״ – דָּבָר הַבָּא מִן הַצֹּאן יְהֵא לְזֶבַח שְׁלָמִים!

וְאַכַּתִּי מִדְּרַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ נָפְקָא! דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: מִנַּיִן לְמוֹתַר פֶּסַח שֶׁקָּרֵב שְׁלָמִים? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה׳ אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר״. וַהֲלֹא אֵין פֶּסַח בָּא אֶלָּא מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים! אֶלָּא מִכָּאן לְמוֹתַר הַפֶּסַח שֶׁיְּהֵא לְדָבָר הַבָּא מִן הַצֹּאן וּמִן הַבָּקָר; וּמַאי נִיהוּ – שְׁלָמִים.

אֶלָּא תְּלָתָא קְרָאֵי כְּתִיבִי,