אֶלָּא קְדֵירוֹת שֶׁל מִקְדָּשׁ, אַמַּאי אָמַר רַחֲמָנָא יִשָּׁבְרוּ? נַהְדְּרִינְהוּ לְכִבְשׁוֹנוֹת! אָמַר רַבִּי זֵירָא: לְפִי שֶׁאֵין עוֹשִׂין כִּבְשׁוֹנוֹת בִּירוּשָׁלַיִם.

אָמַר אַבָּיֵי: וְכִי עוֹשִׂין אַשְׁפַּתּוֹת בָּעֲזָרָה?! אִישְׁתְּמִיטְתֵּיהּ הָא דְּתָנֵי שְׁמַעְיָה בְּקַלְנְבוֹ: שִׁבְרֵי כְּלֵי חֶרֶס נִבְלָעִין בִּמְקוֹמָן.

אֶלָּא הָא דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: תַּנּוּר שֶׁל מִקְדָּשׁ שֶׁל מַתֶּכֶת הֲוָה – נֶעְבֵּיד דְּחֶרֶס, דְּהֶסֵּיקוֹ מִבְּפָנִים הוּא!

דְּכֵיוָן דְּאִיכָּא שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים – דַּאֲפִיָּיתָן בְּתַנּוּר וּקְדוּשָּׁתָן בְּתַנּוּר; הָוֵה לֵיהּ כְּלִי שָׁרֵת, וּכְלִי שָׁרֵת דְּחֶרֶס לָא עָבְדִינַן.