מתנה אחת מן הבכור בשיעור מתן ד׳ מתנות מן העולה ודקאמר ינתנו במתן ד׳ ינתנו חמשתן קאמר שיהו ניתנין ד׳ מתנות ודאי מן העולה ואתא רבי יהושע למימר יש בילה ודיו במתנה אחת על שניהן ולא יעבור על בל תוסיף דלית ליה רואין: הכא בל תוסיף מהיכא.
הרי אין כאן מן הבכור אלא כדי מתנה: אלא אמר רבא.
כל הנך שנויי דשנינן לא תשנין דודאי התחתונים עלו לו דקתני בין לשם שירים בין לתחילת עולה קאמר ומתני׳ דמתן ד׳ במתנה אחת בדאיכא טובא מכל חד קאמר ואפ״ה לא תשמע מינה לר״א יש בילה דתקשה לרב אשי דאיכא לשנויי הא מתני׳ דלעיל דעליונים ותחתונים ומתני׳ דמתן ד׳ במתן אחת לאו בבלול פליגי אלא בתערובת כוסות וקאמר ר״א בעליונים ותחתונים דיתן שניהם למעלה ולמטה ושניהם כשרין ורואה אני את דם (חטאת) למעלה כאילו הוא מים וכן בעולה ובכור נותן ד׳ מכל כוס וכוס ורואה אני את התוספת כאילו הוא מים (וכן בעולה ובכור) ורבנן לית להו רואין וישפך לאמה ואע״ג דהך פלוגתא בבלול נמי איכא לאיפלוגי בהכי ועוד פליגי נמי ביש בילה ואין בילה מיהו הך מתניתא דקתני והתחתונים עלו לו דמשמע יש בילה ומתני׳ נמי דקתני הרי הוא עובר על בל תוסיף דמשמע דבאיעריב טובא קאי ואפ״ה מכשר משמע דיש בילה וע״כ לאו בבלול קיימי דלעולם לר״א אין בילה דאי בבלול לא הוה מכשיר ר״א לא בבכור ולא בעולה דדלמא מהאי קא יהיב ומהאי לא קיהיב אלא א״כ נתערבו ד׳ באחת וכן בעולה ועולה אלא א״כ נתערבו ד׳ בד׳ ולא בחטאת ועולה אלא ברובא עליונים וקיהיב למעלה שיעור תחתונים ועוד וחטאת לבדה תעלה לו ולרבנן ישפך לאמה דלית להו רואין: שיקריב.
דרבנן נמי אית להו רואין ומתני׳ לאו רבי יהודה היא: שר״א אומר יקריב.
ואפי׳ לא קרב אחד מהם דדריש מום בם לא ירצו לכם בעיניה הוא משמע הא ע״י תערובת ירצו בין בבלול כו׳ ומדר׳ יהודה נשמע לרבנן דפליגי עליה במתני׳ ומוקמי פלוגתא ברואין ואף בחטאת ועולה בין בבלול בין בכוסות קיימי וקתני לר״א התחתונים עלו לו וגבי עולה ובכור נמי מכשיר במתני׳ אלמא יש בילה: ומשני רבי יהודה אליבא דר״א דמוקי פלוגתא בבעלת מום דאין כשר לר״א אלא א׳ ומתני׳ בין בבלול בין בכוסות ומוקי לה רב אשי לענין בלול כגון דרובא כשר וקיהיב במזבח שיעור בעלת מום ועוד אבל לרבנן דפליגי עליה דר׳ יהודה ומוקמי׳ פלוגתא אף בהיכא דשניהם כשרין ומכשר להו לתרווייהו בכוסות פליגי ר״א ורבנן ומש״ה מכשיר רבי אליעזר בתרוייהו דאי בבלול לא הוה מכשר אלא כדאוקימנא לעיל:
לא שנו. הך פלוגתא דחטאת ועולה דמתני׳ דלעיל דאמרי רבנן ישפך לאמה אלא בתחלת חטאת ועולה שנתערבו לפני מתן דמם בההיא פסלי רבנן דלית להו רואין ואסור לשנות את מקומן לתת את העולה למעלה מן החוט מפני הכשר חטאת:
אבל סוף חטאת. שנתערב בתחלת עולה שנתערבו (בו) שירי חטאת בתחילת עולה אין כאן מחלוקת ויתנה למטה מן החוט דמקום תחילת מתן עולה כשר לשירי חטאת ויזרקם לקיר המזבח ומאיליהן שותתין ליסוד ואין כאן שינוי מקום:
צריכין איצטבא. שישפכם על גבי היסוד ממש העשוי כאיצטבא ולא יזרקם לקיר הזקוף כמשפט עולה ובסוף חטאת ועולה נמי לרבנן ישפך לאמה ולקמן מותיב ליה מהא דתניא לעיל נתן למעלה ולא נמלך אלו ואלו מודים שיחזור ויתן למטה:
עדיין היא מחלוקת. אף בסוף חטאת ותחילת עולה דלאו חד מקום הוא ולר״א דאית ליה רואין כשר ולרבנן ישפך לאמה:
קדש הם. בבכור כתיב ומשמע ליה הם בהוייתן יהו שאם נתערבו בדמים אחרים לא אבדו את שמם ויקרבו ולרבנן מיתוקמא כגון שנתערב בתחתונים כמותו ולא בחטאת ומאי לאו דאיערב בסוף עולה שהוא שירים והולכין למקום שירי חטאת כדאמרן באיזהו מקומן (לעיל נא.) תן יסוד למזבח של עולה וקתני דתחילת בכור כשר בו לכתחלה שמקומו מקום תחילת עולה אלמא מקום תחילת עולה ותחלת בכור הוא מקום כשר לשפיכת שירים לכתחלה:
לא תחילת עולה ובכור. דשניהם מקום אחד להם וכיון דלרבנן יש בילה שניהם כשירין:
ומאי קא משמע לן. קרא הואיל ומקום אחד להן:
דאין עולין מבטלין זה את זה. ואפילו אחד מרובה על חבירו לא בטל המועט:
האי מולקח מדם הפר ומדם השעיר נפקא לן. במנחות בהקומץ רבה (דף כב.) שמערבין דם פר ודם השעיר [של] יה״כ במתן דם קרנות המזבח הפנימי והדבר ידוע שדם הפר מרובה מדם השעיר מכאן לעולין שאין מבטלין זה את זה:
איכא דנפקא ליה כו׳. ולקמן מפרש פלוגתא בשמעתא:
והקריבו וזרקו מה ת״ל דם דם. גבי עולה קאי בת״כ ושחט את בן הבקר והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם [וזרקו את הדם] והקריבו בני אהרן וזרקו אל המזבח היה לו לומר ואין צריך לכתוב דם דמה יש לו לקבל ולזרוק ע״י שחיטה אם לא דם מה ת״ל דם דם:
ה״ג מנין אתה אומר נתערב דם עולה בדם עולה דם עולה בדם תמורה דם עולה בדם חולין שיקרבו