אֵין צָרִיךְ לְהַבְדִּיל. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: אֶלָּא מֵעַתָּה, גַּבֵּי בוֹר דִּכְתִיב ״וְלֹא יְכַסֶּנּוּ״ – הָכִי נָמֵי דְּאֵין צָרִיךְ לְכַסּוֹת?!

הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם, כֵּיוָן דִּכְתִיב ״בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם״ – עִלָּוֵיהּ הוּא דִּרְמֵי לְכַסּוֹיֵי. אֲבָל הָכָא, מִכְּדֵי כְּתִיב ״וְהִקְרִיבוֹ״ – חָלַק הַכָּתוּב בֵּין חַטַּאת הָעוֹף לְעוֹלַת הָעוֹף;

״לֹא יַבְדִּיל״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ: אֵין צָרִיךְ לְהַבְדִּיל.

מִיצָּה דַּם הַגּוּף. תָּנוּ רַבָּנַן: ״עוֹלָה״ – אַף עַל פִּי שֶׁמִּיצָּה דַּם הַגּוּף וְלֹא מִיצָּה דַּם הָרֹאשׁ. יָכוֹל מִיצָּה דַּם הָרֹאשׁ וְלֹא מִיצָּה דַּם הַגּוּף? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הוּא״.

מַאי תַּלְמוּדָא? אָמַר רָבִינָא: מִסְתַּבְּרָא, דְּרוֹב דָּמִים בַּגּוּף שְׁכִיחִי.

הֲדַרַן עֲלָךְ קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים

מַתְנִי' חַטַּאת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַטָּה, כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת, לְשֵׁם חַטָּאת — כְּשֵׁירָה.

כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם עוֹלָה, כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה לְשֵׁם חַטָּאת, כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה לְשֵׁם עוֹלָה – פְּסוּלָה. עֲשָׂאָהּ לְמַעְלָה כְּמַעֲשֵׂה כּוּלָּן – פְּסוּלָה.

עוֹלַת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַעְלָה; כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה לְשֵׁם עוֹלָה – כְּשֵׁירָה. כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה לְשֵׁם חַטָּאת – כְּשֵׁירָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא עָלְתָה לִבְעָלֶיהָ.

כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם עוֹלָה, כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת – פְּסוּלָה. עֲשָׂאָהּ לְמַטָּה; כְּמַעֲשֵׂה כּוּלָּן – פְּסוּלָה.