אחת למעלה ושבע למטה על בין הבדים מדם הפר וכנגדן מדם השעיר הרי ט״ז וכנגדן על הפרכת הרי ל״ב וארבע על קרנות מזבח הפנימי משניהם כאחד מעורבין כדכתיב (ונתן) [ולקח] מדם הפר ומדם השעיר (ויקרא טז) שיהו מעורבין הרי ל״ו ושבע הזאות על טהרו הרי מ״ג: פיגל בין בראשונה.
במתנות שלפני ולפנים: בין בשניה.
על הפרכת: בין בשלישית.
על מזבח הזהב: קתני מיהת בין בשניה.
דמשמע לא בראשונה: ופליג.
וקאמר ר״מ פיגול ואין כאן משום דעת ראשונה אלא דקסבר מפגלין בחצי מתיר ותיובתא דר״ל: כגון שפיגל בשחיטה.
הא דקאמר ר״מ פיגל בשניה פיגול כגון שנשפך הדם לאחר שגמר מתנות שבפנים וקי״ל בסדר יומא (דף ס.) יביא אחר ויתחיל בהיכל וכששחט את השני פיגל בשחיטתו וקאמר ר״מ דההוא פר הוי פיגול שהרי פיגל בו בעבודה שלמה: רבי אליעזר היא.
דאפילו בהעלאת חוץ פוטר בשני מתירין אלמא לאו עבודה היא כלל עד שיגמור כל העבודה ואע״ג דהקטרת כזית הוה הקטרה כדקתני התם וכולן שהקריבן בפנים ושייר מהן כזית והקריבו בחוץ חייב אפילו לר׳ אליעזר מיהו היכא דלא גמר עבודה הוא לא חשיב לה לחיובי עליה בחוץ ה״נ אע״ג דשחיטה עבודה שלמה היא כיון שאין העבודה נגמרה בשעיר זה לבדו שאינו בא אלא להשלים ועבודה אחת היא שנעשית בשתים ושלש שחיטות אין השחיטה חשובות לפגל: והא אמר רבא.
לקמן בפ׳ השוחט (דף קי.) דקתני הזורק מקצת דמים בחוץ חייב ולא פליג רבי אליעזר ואמר רבא עלה בגמרא מודה רבי אליעזר בדמים שאם נותן במתנה אחת מחטאות הפנימיות חוץ לעזרה חייב ואע״פ שכולן עבודה אחת הן לעכב ואיכא למימר דאין כאן אלא חצי העבודה דומיא דקומץ או לבונה חייב הואיל וכנגדה לפני ולפנים מתקבלת היא שאם נתן מתנה אחת בפנים ונשפך הדם מביא דם אחר ומתחיל ממקום שפסק לר׳ אליעזר: דתנן ר׳ אליעזר ור׳ שמעון.
פליגי אתנא קמא דאמר נתן מקצת מתנות שבפנים ונשפך הדם יביא דם אחר ויתחיל בתחילה הואיל ולא גמר אותה כפרה ר׳ אליעזר ור׳ שמעון [אומרים] כו׳ אלמא עבודה היא ואי פיגול לחיוב חוץ קא מדמית לא מיבעיא בשחיטה דהוה פיגול אלא אפילו פיגל במתנה אחת לר׳ אליעזר פיגול היא: אלא אמר רבא.
לעולם בשפיגל בהזאות ודקשיא לך קתני פיגל בשניה או בשלישית וקס״ד דבראשונה שתק וקאמר ר׳ מאיר פיגול הוא דהכא במאי עסקינן כגון שפיגל בראשונה ושתק בשניה וחזר ופיגל בשלישית ולעולם טעמא דר״מ משום דקסבר שתיקה השניה על דעת מחשבה הראשונה נעשית כר״ל: ה״ג מה״ד אמרינן אי ס״ד כל העושה על דעת הראשונה עושה מיהדר פיגולי בשלישית למה לי קמ״ל.
כלומר והאי דנקט חזר ופיגל בשלישית רבותא אשמעינן דאע״ג דחזר ופיגל בשלישית אמרינן דשתיקה שניה נמי על דעת מחשבה קמייתא יהבה: דמהו דתימא.
אי על דעת ראשונה הואי שתיקה שניה אמאי לא עבד נמי שלישית בשתיקה: קמ״ל.
דלא אמרינן הכי וגירסא הכתוב בספרים (ואי) אמרינן אי ס״ד כו׳ לא שייך למיגרס הכא הכי דהא מהדרינן לתרוצה אליבא דריש לקיש דאמר טעם דר״מ משום דעת ראשונה הוא ואם תאמר האי אם ס״ד אליבא דרבנן נקט למימר טעמא דרבנן משום הכי הוא לאו מילתא הוא דהא לריש לקיש אליבא (דרב) אפילו לא חזר ופיגל בשלישית לית להו לרבנן על דעת ראשונה עושה ובמנחות (דף טז.) הוא דגרסינן לה הכי דהתם לרב אותיבנה מהא מתני׳ דאוקי פלוגתייהו בנותן ראשונה בשתיקה ושניה במחשבה ובמפגלים בחצי מתיר פליגי אבל בנותן ראשונה במחשבה ושניה בשתיקה אפילו רבנן מודו דפיגל דאמרינן על דעת ראשונה עשה ואותיבנא מהא דקתני בין בראשונה ומשמע לא בשניה וקאמרי רבנן לא פיגל ושני רבא אליבייהו כגון שחזר ופיגל בשלישית דאמרינן אי ס״ד על דעת ראשונה: אלא אמר רב אשי כו׳.
בהא נמי גרס מהו דתימא אי ס״ד כו׳ קמ״ל וגירסא שבספרים דלא גרסינן מהו דתימא במנחות (שם) איתא ולא שייך למיגרס הכא הכי: אלא אמר רב אשי.
כגון שפיגל והוציא פיגול בשפתיו בראשונה ובשניה ובשלישית וברביעית לא פיגל כדקתני בהדיא בין בראשונה כו׳ ולא קתני רביעית ובהזאות של טיהרו שתיק ולעולם טעמא דר״מ משום דעת ראשונה הוא ורבותא אשמעינן דאע״פ שלא שתק אלא בזו אמרינן על דעת ראשונה עשאה דמהו דתימא אי ס״ד על דעת הראשונה עושה למה לא שתק בשניה ובשלישית ויעשה על דעת ראשונה קא משמע לן דלא אמרינן הכי ועוד לא גרסינן: