וְהָא פָּרָה – דְּטַמּוֹיֵי מְטַמֵּינַן לֵיהּ, דִּתְנַן: מְטַמְּאִין הָיוּ הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה וּמַטְבִּילִין אוֹתוֹ, לְהוֹצִיא מִלִּבָּן שֶׁל צַדּוּקִין שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: בִּמְעוֹרְבֵי שֶׁמֶשׁ הָיְתָה נַעֲשֵׂית; שְׁמַע מִינַּהּ: לָא פָּסְלָה בָּהּ (מַחְשֶׁבֶת) טוּמְאָה!

שָׁאנֵי פָּרָה, הוֹאִיל דִּטְבוּל יוֹם לָא פָּסֵיל בָּהּ. אִי הָכִי, לְמָה לִי דִּמְקַדֵּשׁ? כְּעֵין עֲבוֹדָה [בָּעֵינַן].

אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ לְקַדֵּשׁ יָדָיו [וְרַגְלָיו] בַּכִּיּוֹר? ״מִמֶּנּוּ״ אָמַר רַחֲמָנָא – וְלֹא בְּתוֹכוֹ; אוֹ דִלְמָא אֲפִילּוּ בְּתוֹכוֹ?

אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, תָּא שְׁמַע: אוֹ שֶׁטָּבַל בְּמֵי מְעָרָה וְעָבַד – עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה. הָא מֵי כִיּוֹר דּוּמְיָא דְּמֵי מְעָרָה, וְעָבַד – עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה!

לָא, מֵי מְעָרָה אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ; שֶׁלֹּא תֹּאמַר: כׇּל גּוּפוֹ טוֹבֵל בָּהֶן – יָדָיו וְרַגְלָיו לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?!

אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף: מֵי כִיּוֹר נִפְסָלִין לְמַתִּירִין כְּמַתִּירִין, לְאֵבָרִים כְּאֵבָרִים.

רַב חִסְדָּא אָמַר: אַף לְמַתִּירִין אֵין נִפְסָלִין אֶלָּא בְּעַמּוּד הַשַּׁחַר, כַּאֵבָרִין. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: כִּיּוֹר כֵּיוָן שֶׁשִּׁקְּעוֹ – שׁוּב אֵין מַעֲלֵהוּ.

לְמֵימְרָא דְּלַעֲבוֹדַת לַיְלָה נָמֵי לָא חֲזֵי?! וְהָאָמַר רַבִּי אַסִּי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשְּׁמֵיהּ דְּאִילְפָא: כִּיּוֹר שֶׁלֹּא שִׁקְּעוֹ מִבָּעֶרֶב – מְקַדֵּשׁ מִמֶּנּוּ לַעֲבוֹדַת לַיְלָה, וּלְמָחָר אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ!

מַאי ״אֵינוֹ מַעֲלֵהוּ״ נָמֵי דְּקָאָמַר – לַעֲבוֹדַת יוֹם; אֲבָל לַעֲבוֹדַת לַיְלָה חֲזֵי.

[אִי הָכִי] הַיְינוּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף!