מִילְקֵי נָמֵי לִילְקֵי! אַלְּמָה אָמַר רַבִּי זֵירָא: הַכָּתוּב נִתְּקוֹ לַעֲשֵׂה?

הָנֵי מִילֵּי לְרַבָּנַן, לְרַבִּי שִׁמְעוֹן הָכִי נָמֵי.

רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: פְּנִים דְּגִלְגָּל לְגַבֵּי שִׁילֹה – כְּחוּץ דָּמֵי.

רַבָּה אָמַר: טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן – כִּדְתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִנַּיִן לַזּוֹבֵחַ פֶּסַח בְּבָמַת יָחִיד בִּשְׁעַת אִיסּוּר הַבָּמוֹת, שֶׁהוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח״.

יָכוֹל אַף בִּשְׁעַת הֶיתֵּר הַבָּמוֹת כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ״ – לֹא אָמַרְתִּי לְךָ אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁכׇּל יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִין בְּשַׁעַר אֶחָד.

אֵימַת? אִי נֵימָא אַחַר חֲצוֹת – כָּרֵת נָמֵי מִחַיַּיב! אֶלָּא לָאו קוֹדֶם חֲצוֹת?

לְעוֹלָם לְאַחַר חֲצוֹת, וּבִשְׁעַת הֶיתֵּר הַבָּמוֹת קָאֵי.

וְהָא בִּשְׁעַת אִיסּוּר הַבָּמוֹת קָאָמַר! אִיסּוּר בָּמָה לוֹ, הֶיתֵּר בָּמָה לַחֲבֵירוֹ.

מְחוּסַּר זְמַן כּוּ׳. וְהָנֵי בְּנֵי אֲשָׁמוֹת נִינְהוּ?! אָמַר זְעֵירִי: תְּנִי מְצוֹרָע בַּהֲדַיְיהוּ.

עוֹלוֹתֵיהֶן וְשַׁלְמֵיהֶן. וְהָנֵי בְּנֵי שְׁלָמִים נִינְהוּ?! אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: תְּנִי נָזִיר. דִּזְעֵירִי קַבְעוּהָ תַּנָּאֵי, דְּרַב שֵׁשֶׁת לָא קַבְעוּהָ תַּנָּאֵי.

אָמַר רַבִּי חִלְקִיָּה (דְּבֵי) רַב טוֹבִי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לִשְׁמוֹ; אֲבָל שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ – חַיָּיב, הוֹאִיל וְרָאוּי לְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ בִּפְנִים.

אִי הָכִי, לִשְׁמוֹ נָמֵי נִיחַיַּיב – הוֹאִיל וְרָאוּי לְשֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ בִּפְנִים! בָּעֵי עֲקִירָה.

מַתְקֵיף לַהּ רַב הוּנָא: וְכִי יֵשׁ לְךָ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר לִשְׁמוֹ, וְכָשֵׁר שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ?!