Zevachim · 108a
זבחים · דף קח ע"א
רֹאשׁ בֶּן יוֹנָה שֶׁאֵין בּוֹ כְּזַיִת, וּמֶלַח מַשְׁלִימוֹ לִכְזַיִת; מַהוּ?
אֲמַר לֵיהּ רָבָא מִפַּרְזִקְיָא לְרַב אָשֵׁי: לָאו הַיְינוּ פְּלוּגְתַּיְיהוּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ? תִּיבְּעֵי לְרַבִּי יוֹחָנָן, וְתִיבְּעֵי לְרֵישׁ לָקִישׁ;
תִּיבְּעֵי לְרַבִּי יוֹחָנָן – עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָתָם, אֶלָּא עֶצֶם – דְּמִינָא דְּבָשָׂר הוּא; אֲבָל מֶלַח, דְּלָאו מִינָא דְּבַר יוֹנָה הוּא – לָא. תִּיבְּעֵי לְרֵישׁ לָקִישׁ – עַד כָּאן לָא קָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הָתָם, אֶלָּא דְּאִי פָּרֵישׁ מִינֵּהּ לָאו מִצְוָה לְאַסּוֹקֵי; אֲבָל הָכָא, דְּאִי פָּרֵישׁ מִצְוָה לְאַסּוֹקֵי – לָא. אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא?
תֵּיקוּ.
רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר כּוּ׳.
הֵשִׁיב רַבִּי תַּחַת רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: מָה לְשׁוֹחֵט בִּפְנִים וּמַעֲלֶה בַּחוּץ – שֶׁהָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר; תֹּאמַר בְּשׁוֹחֵט חוּץ וּמַעֲלֶה בַּחוּץ – שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר?!
הֵשִׁיב רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן תַּחַת רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: מָה לְשׁוֹחֵט בִּפְנִים וּמַעֲלֶה בַּחוּץ – שֶׁכֵּן קוֹדֶשׁ מְקַבְּלוֹ; תֹּאמַר בְּשׁוֹחֵט בַּחוּץ – שֶׁאֵין קוֹדֶשׁ מְקַבְּלוֹ?!
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר זְעֵירִי: שְׁחִיטַת לַיְלָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.
רַבָּה אָמַר: קַבָּלָה בִּכְלִי חוֹל אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.
טָמֵא שֶׁאָכַל בֵּין קוֹדֶשׁ כּוּ׳.
שַׁפִּיר קָאָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי!
אָמַר רָבָא: כֹּל הֵיכָא דְּנִטְמָא טוּמְאַת הַגּוּף וְאַחַר כָּךְ נִטְמָא בָּשָׂר – דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּחַיָּיב, שֶׁכֵּן טוּמְאַת הַגּוּף בְּכָרֵת.
כִּי פְּלִיגִי – כְּשֶׁנִּטְמָא בָּשָׂר וְאַחַר כָּךְ נִטְמָא הַגּוּף.
דְּרַבָּנַן סָבְרִי אָמְרִינַן מִיגּוֹ, וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי סָבַר לָא אָמְרִינַן מִיגּוֹ.
וְרַבִּי יוֹסֵי – נְהִי דְּמִיגּוֹ לָא אָמְרִינַן; תֵּיתֵי טוּמְאַת הַגּוּף דַּחֲמִירָא, וְתָחוּל עַל טוּמְאַת בָּשָׂר!
אָמַר רַב אָשֵׁי: מִמַּאי דְּטוּמְאַת הַגּוּף חֲמוּרָה? דִּלְמָא טוּמְאַת בָּשָׂר חֲמוּרָה, שֶׁכֵּן אֵין לָהּ טׇהֳרָה בַּמִּקְוֶה!
מַתְנִי׳ חוֹמֶר בַּשְּׁחִיטָה מִבָּעֲלִיָּיה, וּבָעֲלִיָּיה מִבַּשְּׁחִיטָה.
חוֹמֶר בַּשְּׁחִיטָה – שֶׁהַשּׁוֹחֵט לַהֶדְיוֹט חַיָּיב, וְהַמַּעֲלֶה לַהֶדְיוֹט פָּטוּר. חוֹמֶר בָּעֲלִיָּיה – שְׁנַיִם שֶׁאָחֲזוּ בְּסַכִּין וְשָׁחֲטוּ, פְּטוּרִים; אָחֲזוּ בְּאֵבֶר וְהֶעֱלוּ, חַיָּיבִין.
הֶעֱלָה חָזַר וְהֶעֱלָה וְחָזַר וְהֶעֱלָה – חַיָּיב עַל כׇּל עֲלִיָּיה. דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת.
וְאֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיַּעֲלֶה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֲפִילּוּ הֶעֱלָה עַל הַסֶּלַע אוֹ עַל הָאֶבֶן – חַיָּיב.
גְּמָ׳ מַאי שְׁנָא הַמַּעֲלֶה לְהֶדְיוֹט דְּפָטוּר – דִּכְתִיב ״לַה׳״, בַּשְּׁחִיטָה נָמֵי הָכְתִיב ״לַה׳״!
שָׁאנֵי הָתָם, דְּאָמַר קְרָא: ״אִישׁ אִישׁ״. גַּבֵּי הַעֲלָאָה נָמֵי כְּתִיב: ״אִישׁ אִישׁ״! מִיבְּעֵי לֵיהּ לִשְׁנַיִם שֶׁהֶעֱלוּ בְּאֵבֶר – חַיָּיבִין.
אִי הָכִי, הָכָא נָמֵי מִיבְּעֵי לֵיהּ לִשְׁנַיִם שֶׁאָחֲזוּ בְּסַכִּין וְשָׁחֲטוּ – שֶׁחַיָּיבִין! שָׁאנֵי הָתָם, דְּאָמַר קְרָא: ״הָהוּא״ – אֶחָד וְלֹא שְׁנַיִם.
אִי הָכִי, גַּבֵּי הַעֲלָאָה נָמֵי – הָא כְּתִיב ״הָהוּא״!