מְחוּסָּר קְרִיבָה לָאו כִּמְחוּסַּר מַעֲשֶׂה דָּמֵי.

אֵיתִיבֵיהּ: שְׁלֹשָׁה עָשָׂר דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּנִבְלַת עוֹף טָהוֹר, וְזֶה אֶחָד מֵהֶן: צְרִיכָה מַחְשָׁבָה, וְאֵין צְרִיכָה הֶכְשֵׁר, וּמְטַמֵּא טוּמְאַת אֳוכָלִין בִּכְבֵיצָה. מַאי, לָאו רַבִּי מֵאִיר הִיא?

לָא, רַבָּנַן הִיא.

וְהָא קָתָנֵי רֵישָׁא: צְרִיכָה מַחְשָׁבָה וְאֵין צְרִיכָה הֶכְשֵׁר; וּמַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ הַאי סְבָרָא – רַבִּי מֵאִיר; וּמִדְּרֵישָׁא רַבִּי מֵאִיר, סֵיפָא נָמֵי רַבִּי מֵאִיר!

מִידֵּי אִירְיָא?! הָא כִּדְאִיתָא וְהָא כִּדְאִיתָא.

וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: שְׁחִיטָתָהּ וּמְלִיקָתָהּ מְטַהֶרֶת טְרֵיפָתָהּ מִטּוּמְאָתָהּ; מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ הַאי סְבָרָא – רַבִּי מֵאִיר; רֵישָׁא וְסֵיפָא רַבִּי מֵאִיר, וּמְצִיעֲתָא רַבָּנַן?!

אִין; רֵישָׁא וְסֵיפָא רַבִּי מֵאִיר, וּמְצִיעֲתָא רַבָּנַן.

אֲמַר לֵיהּ רַב הַמְנוּנָא לְרַבִּי זֵירָא: לָא תִּיתֵּיב אַכַּרְעָךְ עַד דְּאָמְרַתְּ לִי הָא מִילְּתָא: נִבְלַת עוֹף טָהוֹר – לְרַבִּי מֵאִיר, מוֹנִין לָהּ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי, אוֹ אֵין מוֹנִין רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי?

אֲמַר לֵיהּ: כֹּל הֵיכָא דִּמְטַמֵּא אָדָם בְּמַגָּע – מוֹנִין בּוֹ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי, כֹּל הֵיכָא דְּאֵין מְטַמֵּא אָדָם בְּמַגָּע – אֵין מוֹנִין בּוֹ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי.

בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי זֵירָא מֵרַבִּי אַמֵּי בַּר חִיָּיא, וְאָמְרִי לַהּ מֵרַבִּי אָבִין בַּר כָּהֲנָא, הָא דִּתְנַן: חִיבּוּרֵי אוֹכְלִין עַל יְדֵי מַשְׁקִין – חִיבּוּר לְטוּמְאָה קַלָּה, וְאֵין חִיבּוּר לְטוּמְאָה חֲמוּרָה;

מוֹנִין בּוֹ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי, אוֹ אֵין מוֹנִין בּוֹ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי?

אֲמַר לֵיהּ: כֹּל הֵיכָא דִּמְטַמֵּא אָדָם – מוֹנִין בּוֹ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי, אֵין מְטַמֵּא אָדָם – אֵין מוֹנִין בּוֹ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי.

יָצְאוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: לְהַלָּן הוּא אוֹמֵר – חוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת, כָּאן – לְמַחֲנֶה אַחַת; לוֹמַר לָךְ: כֵּיוָן שֶׁיָּצָא חוּץ לְמַחֲנֶה אַחַת – מְטַמֵּא בְּגָדִים.

וְהִיא גּוּפַהּ מְנָלַן? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״וְהוֹצִיא אֶת כׇּל הַפָּר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה״ – חוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת. אַתָּה אוֹמֵר חוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מַחֲנֶה אַחַת?

כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר בְּפַר הָעֵדָה: ״מִחוּץ לַמַּחֲנֶה״ – שֶׁאֵין צָרִיךְ לוֹמַר, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: ״כַּאֲשֶׁר שָׂרַף אֵת הַפָּר הָרִאשׁוֹן״; לִיתֵּן לוֹ מַחֲנֶה שְׁנִיָּה.

כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״מִחוּץ לַמַּחֲנֶה״ בַּדֶּשֶׁן – שֶׁאֵין צָרִיךְ לוֹמַר, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: ״עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף״; לִיתֵּן לוֹ מַחֲנֶה שְׁלִישִׁית.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן – הַאי ״מִחוּץ לְמַחֲנֶה״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּאן ״חוּץ לַמַּחֲנֶה״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״חוּץ לַמַּחֲנֶה״; מָה לְהַלָּן – חוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת, אַף כָּאן – חוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת. וּמָה לְהַלָּן – לְמִזְרָחָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם,