Zevachim · 102b
זבחים · דף קב ע"ב
כִּי טָמֵא; מָה טָמֵא – כַּמָּה דְּלָא טָהוֹר לָא אָכֵיל, אַף הַאי נָמֵי – כַּמָּה דְּלָא מִתְּקַן לָא אָכֵיל; קָא מַשְׁמַע לַן.
כֹּל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי וְכוּ׳. וְלָא?! וַהֲרֵי בַּעַל מוּם, דְּלֹא רָאוּי לָעֲבוֹדָה, וְחוֹלֵק! וְתוּ, הָא רָאוּי לָעֲבוֹדָה חוֹלֵק?! הֲרֵי טָמֵא בְּקׇרְבְּנוֹת צִיבּוּר, דְּרָאוּי לָעֲבוֹדָה, וְאֵינוֹ חוֹלֵק!
רָאוּי לַאֲכִילָה קָאָמַר.
וַהֲרֵי קָטָן, דְּרָאוּי לַאֲכִילָה, וְאֵינוֹ חוֹלֵק! הָא לָא קָתָנֵי.
הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי, לְעוֹלָם (כדקאמר) [כִּדְקָאָמְרַתְּ] מֵעִיקָּרָא; אִי מִשּׁוּם טָמֵא – טָמֵא לָא קָתָנֵי, וְאִי מִשּׁוּם בַּעַל מוּם – רַחֲמָנָא רַבְּיֵיהּ.
אֲפִילּוּ טָמֵא בִּשְׁעַת זְרִיקַת דָּמִים, וְטָהוֹר בִּשְׁעַת הֶקְטֵר חֲלָבִים – אֵינוֹ חוֹלֵק. הָא טָהוֹר בִּשְׁעַת זְרִיקַת דָּמִים, וְטָמֵא בִּשְׁעַת הֶקְטֵר חֲלָבִים – חוֹלֵק;
מַתְנִיתִין דְּלָא כְּאַבָּא שָׁאוּל. דְּתַנְיָא, אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: לְעוֹלָם אֵינוֹ אוֹכֵל, עַד שֶׁיְּהֵא טָהוֹר מִשְּׁעַת זְרִיקָה עַד שְׁעַת הֶקְטֵר חֲלָבִים; דְּאָמַר קְרָא: ״הַמַּקְרִיב אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים וְאֶת הַחֵלֶב״ – דַּאֲפִילּוּ הֶקְטֵר חֲלָבִים נָמֵי בָּעֵי.
בָּעֵי רַב אָשֵׁי: נִטְמָא בֵּינְתַיִים מַהוּ? בִּשְׁעַת זְרִיקָה וּבִשְׁעַת הַקְטָרָה בָּעֵינַן, וְהָאִיכָּא; אוֹ דִּלְמָא עַד שֶׁיְּהֵא טָהוֹר מִשְּׁעַת זְרִיקָה וְעַד שְׁעַת הֶקְטֵר חֲלָבִים? תֵּיקוּ.
אָמַר רָבָא: הַאי דִּינָא – מֵרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן גְּמִירְנָא, דְּאָמַר בְּבֵית הַכִּסֵּא דַּנְתָּהּ – בָּא טְבוּל יוֹם וְאָמַר: תֵּן לִי מִמִּנְחָה וְאוֹכַל.
אָמַר לוֹ: וּמָה אִם בִּמְקוֹם שֶׁיִּפָּה כֹּחֲךָ – בְּחַטָּאתֶךָ, דְּחִיתִיךְ מֵחַטַּאת יִשְׂרָאֵל; מְקוֹם שֶׁהוֹרַע כֹּחֲךָ – בְּמִנְחָתֶךָ, אֵינוֹ דִּין שֶׁאֶדְחֲךָ מִמִּנְחַת יִשְׂרָאֵל?!
וּמָה אִם דְּחִיתַנִי מֵחַטַּאת יִשְׂרָאֵל – שֶׁכְּשֵׁם שֶׁיִּפָּה כֹּחִי כָּךְ יִפָּה כֹּחֶךָ; תִּדְחֵינִי (מִמִּנְחָה) [מִמִּנְחַת יִשְׂרָאֵל], שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהוֹרַע כֹּחִי כָּךְ הוֹרַע כֹּחֶךָ!
הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֹתָהּ לוֹ תִהְיֶה״ – בֹּא הַקְרֵב וֶאֱכוֹל.
תֵּן לִי מֵחַטַּאת יִשְׂרָאֵל וְאוֹכַל –
אָמַר לוֹ: וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁהוֹרַע כֹּחִי – בְּמִנְחָתִי, דְּחִיתִיךְ מִמִּנְחַת יִשְׂרָאֵל; מְקוֹם שֶׁיִּפָּה כֹּחִי – בְּחַטָּאתִי, אֵינוֹ דִּין שֶׁאֶדְחֲךָ מֵחַטַּאת יִשְׂרָאֵל?!
אָמַר לוֹ: וּמָה אִם שֶׁדְּחִיתַנִי מִמִּנְחַת יִשְׂרָאֵל – שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהוֹרַע כֹּחֶךָ כָּךְ הוֹרַע כֹּחִי; תִּדְחֵינִי מֵחַטַּאת יִשְׂרָאֵל – שֶׁכְּשֵׁם שֶׁיִּפָּה כֹּחֶךָ כָּךְ יִפָּה כֹּחִי?!
הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ יֹאכְלֶנָּה״ – בֹּא חַטֵּא וֶאֱכוֹל.
אָמַר לוֹ: תֵּן לִי מֵחָזֶה וָשׁוֹק וְאוֹכַל –
אָמַר לוֹ: וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁיִּפָּה כֹּחֲךָ – בְּחַטָּאתֶךָ, דְּחִיתִיךְ [מֵחַטַּאת יִשְׂרָאֵל] (מֵחָזֶה וָשׁוֹק); מְקוֹם שֶׁהוֹרַע כֹּחֲךָ – בִּשְׁלָמִים, שֶׁאֵין לָךְ בָּהֶן אֶלָּא חָזֶה וָשׁוֹק, אֵינוֹ דִּין שֶׁאֶדְחֲךָ?!
מָה אִם דְּחִיתַנִי מֵחַטָּאת – שֶׁכֵּן הוֹרַע כֹּחִי אֵצֶל נָשַׁיי וַעֲבָדַיי; תִּדְחֵינִי מֵחָזֶה וָשׁוֹק – שֶׁכֵּן יִפָּה כֹּחִי אֵצֶל נָשַׁיי וַעֲבָדַי?!
הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״לַכֹּהֵן הַזּוֹרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים לוֹ יִהְיֶה״ – בֹּא זְרוֹק וֶאֱכוֹל.
יָצָא טְבוּל יוֹם קוּלָּיו וַחֲמוּרָיו עַל רֹאשׁוֹ, אוֹנֵן מִימִינוֹ, מְחוּסַּר כַּפָּרָה מִשְּׂמֹאלוֹ.
פָּרֵיךְ רַב אַחַאי, לֵימָא לֵיהּ: תֵּן לִי מִבְּכוֹר וְאוֹכַל!
מִשּׁוּם דְּאָמַר לֵיהּ: וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁהוֹרַע כֹּחִי – בְּחַטָּאת, אֵצֶל נָשַׁיי וַעֲבָדַיי, דְּחִיתִיךְ מֵחַטַּאת יִשְׂרָאֵל; מְקוֹם שֶׁיִּפָּה כֹּחִי – בִּבְכוֹר, דְּכוּלֵּיהּ דִּילִי הִיא – אֵינוֹ דִּין שֶׁאֶדְחֲךָ מִמֶּנּוּ?
וּמָה אִם דְּחִיתַנִי מֵחַטָּאת – שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהוֹרַע כֹּחֲךָ כָּךְ הוֹרַע כֹּחִי; תִּדְחֵינִי מִבְּכוֹר – שֶׁכְּשֵׁם שֶׁיִּפָּה כֹּחֲךָ כָּךְ יִפָּה כֹּחִי?!
הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר... וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לְךָ״ – בֹּא זְרוֹק וֶאֱכוֹל.
וְאִידַּךְ פָּרֵיךְ: מִי כְּתִיב ״וּבְשָׂרָם לַכֹּהֵן הַזּוֹרֵק״?! ״וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָךְ״ כְּתִיב – אֲפִילּוּ לְכֹהֵן אַחֵר.
וְהֵיכִי עָבֵיד הָכִי? וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּכׇל מְקוֹם מוּתָּר לְהַרְהֵר, חוּץ מִמֶּרְחָץ וּמִבֵּית הַכִּסֵּא! לְאוֹנְסוֹ שָׁאנֵי.