Yevamot Daf 34a — Talmud Bavli

לד ע"א

Yevamot · 34a

יבמות · דף לד ע"א

וּמַאן הַאי תַּנָּא דְּאִית לֵיהּ אִיסּוּר כּוֹלֵל וְאִיסּוּר מוֹסִיף וְאִיסּוּר בַּת אַחַת?

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: רַבִּי מֵאִיר הִיא. דְּתַנְיָא: יֵשׁ אוֹכֵל אֲכִילָה אַחַת וְחַיָּיב עָלֶיהָ אַרְבַּע חַטָּאוֹת וְאָשָׁם אֶחָד.

טָמֵא שֶׁאָכַל חֵלֶב, וְהוּא נוֹתָר מִן מוּקְדָּשִׁין, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אִם הָיְתָה שַׁבָּת וְהוֹצִיאוֹ בְּפִיו — חַיָּיב. אָמְרוּ לוֹ: אֵינוֹ מִן הַשֵּׁם.

וְרַבִּי מֵאִיר אַלִּיבָּא דְּמַאן? אִי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, הָאָמַר: טָעָה בִּדְבַר מִצְוָה — פָּטוּר. אֶלָּא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

אִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, כִּי קָאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ טָעָה בִּדְבַר מִצְוָה פָּטוּר, הָנֵי מִילֵּי גַּבֵּי תִּינוֹקוֹת — דִּזְמַנּוֹ בָּהוּל, אֲבָל הַאי, כֵּיוָן דְּאֵין זְמַנּוֹ בָּהוּל — לָא.

וַהֲרֵי תְּרוּמָה, דְּאֵין זְמַנּוֹ בָּהוּל, וְקָפָטַר! דִּתְנַן: הָיָה אוֹכֵל בִּתְרוּמָה, וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.

הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַב בִּיבִי בַּר אַבָּיֵי: הָכָא בִּתְרוּמָה בְּעֶרֶב הַפֶּסַח עָסְקִינַן — דִּזְמַנָּהּ בָּהוּל.

וְאִי בָּעֵית אֵימָא: בְּאִיסּוּר בַּת אַחַת, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.

בִּשְׁלָמָא כּוּלְּהוּ מַשְׁכַּחַתְּ לְהוּ: דְּשַׁוִּינְהוּ שָׁלִיחַ, וְשַׁוּוֹ אִינְהוּ שָׁלִיחַ, וּפְגַע שָׁלִיחַ בְּשָׁלִיחַ. אֶלָּא נִדּוּת הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ?

אָמַר רַב עַמְרָם אָמַר רַב: בְּשׁוֹפְעוֹת מִתּוֹךְ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְאַחַר שְׁלֹשָׁה עָשָׂר — לְאִחַיּוֹבֵי אִינְהוּ, מִתּוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר — לְחַיּוֹבֵי אִינְהִי.

מַפְרִישִׁים אוֹתָן. וְהָא אֵין אִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת בְּבִיאָה רִאשׁוֹנָה! אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: שֶׁבָּעֲלוּ וְשָׁנוּ. וְאֶלָּא הָא דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: הֲרֵי כָּאן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה חַטָּאוֹת, תְּלָתִין וְתַרְתֵּין הָוְיָין!

וְלִיטַעְמָיךְ — לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דִּמְחַיֵּיב עַל כׇּל כֹּחַ וָכֹחַ — טוּבָא הָוְיָין. אֶלָּא דִּבְכֹחַ רִאשׁוֹן קָחָשֵׁיב, הָכִי נָמֵי, דְּבִיאָה רִאשׁוֹנָה קָחָשֵׁיב.

אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן:

רש״י

דמתני׳ דאית ליה איסור חל על איסור בין על ידי כולל בין באיסור מוסיף בין על ידי בת אחת כגון אלו שחייבין ארבע חטאות וכשקידש ראובן את רחל תחלה נאסרה על שמעון משום אשת אח ואשת איש והיינו בת אחת וקמחייב ליה תנא דידן אתרוייהו חזר שמעון וקידש לאה מיגו דאסרי ליה הנך קדושין בכולהו שאר אחוותא משום אחות אשה אסרי ליה נמי באשת אחיו משום אחות אשה ואע״ג דאסורה עליה וקיימא והיינו איסור כולל ועדיין רחל זו מותרת לראובן בעלה פירסה נדה מיגו דאיתוסף איסור עלה לגבי בעלה משום נדה איתוסף בה נמי איסור לגבי שמעון הרי איסור מוסיף: ארבע חטאות.

משום טומאה דאוכל קדשים בטומאת הגוף בכרת ומשום חלב ומשום נותר ומשום יוה״כ ואשם מעילות דאפילו כהן לגבי אימורים זר הוא: אם היתה שבת כו׳.

אבל משום יוה״כ לא הוי מחייב אהוצאה דקסבר אין עירוב והוצאה ליוה״כ והכי מפרש בכריתות אלמא אית ליה לרבי מאיר כולהו דהא הכא משנוצרה בהמה זו והיא חולין נאסרה חלבה באכילה ומותר בהנאה הוקדשה מיגו דאתוסף איסור הנאה על החלב משום [קדשים] איתוסף ביה נמי איסור אכילה משום זרות ואע״ג דאסור וקאי באכילה הוה ליה נותר מיגו דאיתוסף איסור למזבח משום נותר איתוסף נמי לכהן משום נותר הרי הנך תרי משום איסור מוסיף נטמא זה שעד עכשיו היה מותר בחתיכות בשר קדש ועכשיו נאסר בהן מיגו דמיתסר בשאר חתיכות משום טומאה נאסר נמי בזו משום טומאה והיינו איסור כולל ה״ל יוה״כ מיגו דמיתסר בחולין משום יוה״כ אסור נמי בקדשים משום יוה״כ והיינו נמי איסור כולל ומדמחייב ליה רבי מאיר משום הוצאת שבת אלמא אית ליה איסור בת אחת חייל דכשקידש היום חלו עליו איסור אכילת יוה״כ ואיסור שבת: ור״מ אליבא דמאן.

כלומר נהי דסבר רבי מאיר איהו כה״ג איסור חל על איסור מיהו היכא דקא מתכוין לדבר מצוה לישא אשה כמאן מרבותיו סבירא ליה לרבי מאיר בטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה אי אליבא דר׳ יהושע האמר פטור במס׳ שבת בפרק ר׳ אליעזר דמילה (דף קלז.) דתניא התם בגמ׳ מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול בא׳ בשבת ושכח ומל את של אחד בשבת בשבת דהיינו נמי טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה שעדיין לא הגיע זמנו פוטר ר׳ יהושע: דזמנו בהול.

שהיה טרוד למול את של שבת כדי שלא יעבור זמנו: אבל הכא.

גבי נשואין אין זמנו בהול דאין זמן קבוע למצוה וה״ל למידק: תרומה בערב הפסח זמנו בהול.

שלא תשרף: ואיבעית אימא.

כולה מתני׳ לאו ר׳ מאיר היא אלא אפילו לר״ש דמיקל הכא מודי וכגון דחלו כולהו בבת אחת: דשוו אינהו.

שני האחין שליח אחד להוליך את הקדושין לשתי אחיות והן עשו שליח אחד לקבל קדושין: ופגע שליח בשליח.

וחלו יחד זה על זה וזה על זה איסור אשת איש ואיסור אשת אח ואחות אשה: אלא נדות היכי מצי משכחת לה.

בב״א עם קדושין אי קדושין קדמו לנדות זה הרי אשת איש ואחות אשה ואשת אח קדמו ותו לא אתי נדות וחייל ואי נדות קדים תו לא אתי איסור אחרינא וחייל: אמר רב עמרם אמרי בי רב.

משכחת לה ט״ז חטאות באיסור בת אחת בשופעות מתוך י״ג שנה ללידת הבעלים לאחר י״ג: לאיחיובי אינהו.

כלומר טעם זה כדי לחייב הזכרים שחלו כולן עליהן בב״א דבהך יומא אתו לכלל עונשין: ומתוך י״ב לאחר י״ב לאיחיובי אינהי.

שהאשה באה לכלל עונשין בת י״ב שנה ויום אחד והזכר לי״ג ויום אחד ומשכחת לה שנולדו הזכרים באחד בתשרי והנקבות באחד בתשרי לשנה הבאה וביום אחד מישלם י״ב לנקבות שהן י״ג לזכרים ומסרו קדושין שיחולו ליום המחרת כשהן נעשין גדולים דיום אחד בשנת י״ג בעינן לנקבות ויום אחד בשנת י״ד לזכרים והתחילו שופעות בסוף י״ב ללידה עד למחר ואע״ג שהנדות קדם לא היו הן אסורות לאלו לפי שאינן בכלל מצות ולא אלו אסורים בהן לפי שאינן בני מצות נמצאו הקדושין ואיסור עונש נדות חל עליהם כשחשכה ר״ה של י״ג לנקבות שהיא שנת י״ד לזכרים שהקדושין והנדות קדמו לגדלותן ותלוין ועומדין לחול כשיגדלו ובשעה אחת חלו כולן ולהכי נקט שופעות דאי אפשר לצמצם פריסת נדה ותפיסת קדושין בשעה אחת אא״כ קדמו שעה אחת בקטנותן: תלתין ותרתין הויין.

דהא מתניתין כר׳ אליעזר אוקמינן לעיל ושמעינן ליה דאמר חייב על כל ביאה וביאה לקמן (דף צב.) ובמסכת כריתות (דף טו.): על כל כח וכח.

של ביאה לקמן בפרק האשה (דף צב.) והתם הכי תניא בא עליה חזר ובא עליה חייב על כל אחת דברי רבי אליעזר וכיון דשמעינן ליה לרבי אליעזר דמחייב אשתי ביאות בהעלם אחת על כרחך שמעת ליה נמי בביאה אחת כמה חיובין דכל כח וכח הנאה של ביאה בפני עצמה היא ולרבנן הוא דלא מחייב אלא אחת משום דכולן בהעלם אחת הן ובשתי ביאות נמי לא הוו מיחייבי אלא חדא אבל אי הוה ידיעה בין כח לכח הוה מחייב אכל חד וחד כדתנן בשבועות (דף יד:) ובמסכת הוריות (דף ו) היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד חייב שיציאתו הנאה לו כביאתו ולר׳ אליעזר דאמר ביאות מחלקות אית ליה נמי כוחות מחלקין ומתני׳ כרבי אליעזר אוקימנא לעיל והיכי תני רבי חייא שש עשרה ותו לא:

33b All dapim 34b

Text: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · Rashi: Beis Seforim (JewishContent.org)