Temurah · 22a
תמורה · דף כב ע"א
לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין, וְאִם עַד שֶׁלֹּא כִּיפְּרוּ הַבְּעָלִים — תִּרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב, וְתִמָּכֵר וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ אַחֶרֶת, וְעוֹשָׂה תְּמוּרָה וּמוֹעֲלִין בָּהּ.
גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא לָא תָּנֵי לְהוּ גַּבֵּי הֲדָדֵי? רֵישָׁא — פְּסִיקָא לֵיהּ, וְסֵיפָא — לָא פְּסִיקָא לֵיהּ.
לְמָה לִי לְמִיתְנְיַיהּ גַּבֵּי מְעִילָה, לְמָה לִי לְמִיתְנְיַיהּ גַּבֵּי תְּמוּרָה? תְּנָא הָכָא תְּמוּרָה, וְאַיְּידֵי דִּתְנָא תְּמוּרָה — תְּנָא נָמֵי מְעִילָה, וְאַיְּידֵי דִּתְנָא גַּבֵּי מְעִילָה מְעִילָה — תְּנָא נָמֵי תְּמוּרָה.
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: חַטָּאת שֶׁעִיבְּרָה שְׁנָתָהּ, רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ עוֹמֶדֶת בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, וְרוֹעָה.
תְּנַן: שֶׁעִיבְּרָה שְׁנָתָהּ, וְאָבְדָה וְנִמְצֵאת בַּעֲלַת מוּם, אִם אַחַר שֶׁכִּיפְּרוּ בְּעָלִים — מֵתָה, תְּיוּבְתָּא דְּרֵישׁ לָקִישׁ!
אָמַר לָךְ רֵישׁ לָקִישׁ: כִּי קָתָנֵי רֵישָׁא ״מֵתָה״ — אַאָבְדָה וְנִמְצֵאת בַּעֲלַת מוּם, אִם אַחַר שֶׁכִּיפְּרוּ בְּעָלִים — תָּמוּת.
אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: ״אִם עַד שֶׁלֹּא כִּיפְּרוּ הַבְּעָלִים תִּרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב״, וְאִי בַּעֲלַת מוּם — הָא מְסָאֲבָא וְקַיְימָא!
אָמַר רַבָּה: הָכִי קָאָמַר תַּנָּא: שֶׁאָבְדָה וְנִמְצֵאת בַּעֲלַת מוּם עוֹבֵר, אִם אַחַר שֶׁכִּפְּרוּ בְּעָלִים — מֵתָה, אִם קוֹדֶם שֶׁכִּיפְּרוּ בְּעָלִים — תִּרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב בְּמוּם קָבוּעַ, וְתִימָּכֵר.
אָמַר רָבָא: שְׁתֵּי תְּשׁוּבוֹת בַּדָּבָר, חֲדָא — דְּאִם כֵּן, ״יִשְׁמוֹר״ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְמִיתְנֵי, וְעוֹד — ״שֶׁעִיבְּרָה שְׁנָתָהּ״ לְמַאי הִלְכְתָא קָתָנֵי?
אֶלָּא אָמַר רָבָא: הָכִי קָתָנֵי, עִבְּרָה שְׁנָתָהּ וְאָבְדָה, אוֹ אָבְדָה וְנִמְצֵאת בַּעֲלַת מוּם — אַחַר שֶׁכִּיפְּרוּ הַבְּעָלִים מֵתָה, קוֹדֶם שֶׁכִּיפְּרוּ הַבְּעָלִים תִּרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב וְתִימָּכֵר.
וְצָרִיךְ לְמִיתְנֵי ״אִם אָבְדָה״ גַּבֵּי בַּעֲלַת מוּם, וְגַבֵּי עִבְּרָה שְׁנָתָהּ, דְּאִי תְּנָא גַּבֵּי שֶׁעִיבְּרָה שְׁנָתָהּ — הֲוָה אָמֵינָא הָתָם הוּא דְּמַהְנְיָא לַהּ אֲבֵדָה, מִשּׁוּם דְּלָא חַזְיָא לְמִילְּתַהּ, אֲבָל בַּעֲלַת מוּם דְּאִי לָא מוּמָא חַזְיָא — אֵימָא לָא תַּהֲנֵי לֵיהּ אֲבֵדָה.
וְאִי תָּנֵי גַּבֵּי בַּעֲלַת מוּם, הָתָם הוּא דְּמַהְנְיָא לַהּ אֲבֵדָה, מִשּׁוּם דְּלָא חַזְיָא לְהַקְרָבָה, אֲבָל עִיבְּרָה שְׁנָתָהּ דְּחַזְיָא לְהַקְרָבָה, אֵימָא לָא תַּהֲנֵי לַהּ אֲבֵדָה, צְרִיכָא.
וּמִי אָמַר רָבָא הָכִי? וְהָאָמַר רָבָא: אֲבֵידָה דְּלַיְלָה לָא שְׁמַהּ אֲבֵידָה!
לָא דָּמֵי אֲבֵידָה דְּלֵילְיָא — לָא חַזְיָא לָא לְגוּפַהּ וְלָא לִדְמֵי, אֲבָל הָא — נְהִי דִּלְגוּפַהּ לָא חַזְיָא, לִדְמֵי חַזְיָא.
תְּנַן: הַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר, וְיִפְּלוּ דָּמָיו לִנְדָבָה, לְפִי שֶׁאֵין חַטַּאת הַצִּיבּוּר מֵתָה. הָא דְּיָחִיד — מֵתָה!
וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִין, וּכְשֶׁהוּא מִתְכַּפֵּר — בְּשֵׁנִי שֶׁבְּזוּג שֵׁנִי מִתְכַּפֵּר.
וְאִידַּךְ, קַמָּא, הָוֵה לֵיהּ כִּי עִיבְּרָה שְׁנָתָהּ, וְטַעְמָא דְּצִיבּוּר, הָא דְּיָחִיד — מֵתָה!
אָמַר לָךְ: דְּחוּיִין לְחוּד, וַאֲבוּדִין לְחוּד. מַאי טַעְמָא? אֲבוּדִין — דַּעְתֵּיהּ עֲלֵיהוֹן, דִּילְמָא מִשְׁתַּכְחִין. דְּחוּיִין — לָא הָדָרִי מִתְחֲזַיִין.