Tamid · 27a
תמיד · דף כז ע"א
״פִּרְחֵי כְהוּנָּה״? אָמְרִי: אִין, הָתָם, דְּלָא מָטוּ לְמֶעְבַּד עֲבוֹדָה – קָרֵי לְהוּ ״רוֹבִים״, הָכָא, דְּמָטוּ לְהוּ לְמֶעְבַּד עֲבוֹדָה – קָרֵי לְהוּ ״פִּרְחֵי״.
תְּנַן הָתָם: בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ: בְּבֵית אַבְטִינָס, וּבְבֵית הַנִּיצוֹץ, וּבְבֵית הַמּוֹקֵד.
וְהַלְוִיִּם בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד מְקוֹמוֹת: חֲמִשָּׁה – עַל חֲמִשָּׁה שַׁעֲרֵי הַר הַבַּיִת. אַרְבָּעָה – עַל אַרְבַּע פִּנּוֹתָיו מִבִּפְנִים. חֲמִשָּׁה – עַל חֲמִשָּׁה שַׁעֲרֵי עֲזָרָה. וְאַרְבָּעָה – עַל אַרְבַּע פִּנּוֹתָיו מִבַּחוּץ. אֶחָד – בְּלִשְׁכַּת הַקׇּרְבָּן, וְאֶחָד – בְּלִשְׁכַּת הַפָּרוֹכֶת, וְאֶחָד – אֲחוֹרֵי בֵּית הַכַּפּוֹרֶת.
מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב יְהוּדָה מִסּוּרָא, וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא, דִּכְתִיב: ״לַמִּזְרָח הַלְוִיִּם שִׁשָּׁה לַצָּפוֹנָה לְוִיִּם אַרְבָּעָה לַנֶּגְבָּה לְוִיִּם אַרְבָּעָה וְלָאֲסֻפִּים שְׁנַיִם שְׁנָיִם לַפַּרְבָּר לַמַּעֲרָב אַרְבָּעָה לַמְסִלָּה שְׁנַיִם לַפַּרְבָּר״.
אָמְרִי: הָנֵי עֶשְׂרִים וְאַרְבְּעָה הָווּ! אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: לָאֲסֻפִּים – שְׁנַיִם (שְׁנַיִם).
אַכַּתִּי, עֶשְׂרִין וּתְרֵי הָווּ! הַיְאךְ דְּפַרְבָּר – חַד הֲוָה, וְאַחֲרִינָא, בְּצַוְותָּא הוּא דְּאָזֵיל וְיָתֵיב גַּבֵּיהּ – מִשּׁוּם דְּקָאֵי אַבָּרַאי.
מַאי ״לַפַּרְבָּר״? אָמַר רַבָּה בַּר רַב שֵׁילָא: כְּמַאן דְּאָמַר ״כְּלַפֵּי בַּר״.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם עֶשְׂרִים וְאַרְבְּעָה, כְּדִכְתִיב. תְּלָתָא מִינַּיְיהוּ – דְּכֹהֲנִים, וְעֶשְׂרִין וְחַד – דִּלְוִיִּם.
וְהָא הָכָא, לְוִיִּם הוּא דִּכְתִיב! כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת נִקְרְאוּ כֹּהֲנִים לְוִיִּם, וְזֶה אֶחָד מֵהֶן – ״וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק״.
חֲמִשָּׁה – עַל חֲמִשָּׁה שַׁעֲרֵי הַר הַבַּיִת, וְאַרְבָּעָה – עַל אַרְבָּעָה פִּנּוֹתָיו מִתּוֹכוֹ. חֲמִשָּׁה – עַל חֲמִשָּׁה שַׁעֲרֵי עֲזָרָה, וְאַרְבָּעָה – עַל אַרְבָּעָה פִּנּוֹתָיו מִבַּחוּץ. מַאי שְׁנָא הַר הַבַּיִת דְּעָבְדִינַן מִתּוֹכוֹ, וּמַאי שְׁנָא עֲזָרָה דְּעָבְדִינַן מִבַּחוּץ?
אָמְרִי: הַר הַבַּיִת, דְּאִי תָּמַהּ וּבָעֵי מֵיתַב – יָתֵיב, אָמְרִינַן מִתּוֹכוֹ. עֲזָרָה, דְּאִי תָּמַהּ וּבָעֵי לְמֵיתַב – לָא מָצֵי יָתֵיב, דְּאָמַר מָר: אֵין יְשִׁיבָה בָּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵית דָּוִד בִּלְבַד, אָמְרִינַן מִבַּחוּץ.
אָמַר מָר: חֲמִשָּׁה עַל חֲמִשָּׁה שַׁעֲרֵי עֲזָרָה. וַחֲמִשָּׁה שְׁעָרִים הוּא דְּהָוֵי בַּעֲזָרָה?! וּרְמִינְהִי שִׁבְעָה שְׁעָרִים הָיוּ בָּעֲזָרָה, שְׁלֹשָׁה בַּצָּפוֹן, וּשְׁלֹשָׁה בַּדָּרוֹם, וְאֶחָד בַּמִּזְרָח!
אָמַר אַבָּיֵי: תְּרֵי מִינַּיְיהוּ לָא צְרִיכִי שִׁימּוּר. רָבָא אָמַר: תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא: אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁלֹשָׁה עָשָׂר גִּזְבָּרִין וּמִשִּׁבְעָה אֲמַרְכָּלִין. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁלֹשָׁה עָשָׂר גִּזְבָּרִין, כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שְׁעָרִים. דַּל חַמְשָׁה דְּהַר הַבַּיִת – פָּשׁוּ לְהוּ תְּמָנְיָא דַּעֲזָרָה. אַלְמָא, אִיכָּא תַּנָּא דְּאָמַר תְּמָנְיָא הָווּ, וְאִיכָּא תַּנָּא דְּאָמַר שִׁבְעָה, וְאִיכָּא תַּנָּא דְּאָמַר חַמְשָׁה הָווּ.
לֹא הָיוּ יְשֵׁנִים בְּבִגְדֵי קֹדֶשׁ כּוּ׳. שֵׁינָה הוּא דְּלָא, אֲבָל הִילּוּךְ – מְהַלְּכִים. שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ: בִּגְדֵי כְהוּנָּה נִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן!
אָמְרִי: הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ הִילּוּךְ נָמֵי לָא, וְהָא דְּקָתָנֵי לֹא הָיוּ יְשֵׁנִים – מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִיתְנֵא סֵיפָא: אֶלָּא פּוֹשְׁטִין וּמְקַפְּלִין וּמַנִּיחִין אוֹתָן תַּחַת רָאשֵׁיהֶן, קָתָנֵי רֵישָׁא נָמֵי: לֹא הָיוּ יְשֵׁנִים.
וְהָא גּוּפַהּ קָא קַשְׁיָא: וּמַנִּיחִין אוֹתָן תַּחַת רָאשֵׁיהֶן – שְׁמַע מִינַּהּ בִּגְדֵי כְהוּנָּה נִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶם! אֵימָא: נֶגֶד רָאשֵׁיהֶם.
אָמַר רַב פָּפָּא, שְׁמַע מִינַּהּ: תְּפִילִּין מִן הַצַּד – שַׁרְיָין, וְלָא חָיְישִׁינַן דִּלְמָא מִיגַּנְדַּר וְנָפֵיל עֲלַיְיהוּ.
הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דִּכְנֶגֶד רָאשֵׁיהֶן, דְּאִי אָמְרַתְּ תַּחַת רָאשֵׁיהֶן, נְהִי דְּנִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן, תִּיפּוֹק לֵיהּ מִשּׁוּם אִיסּוּרָא דְכִלְאַיִם!