הַמְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ , רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְקַנֵּא לָהּ עַל פִּי שְׁנַיִם, וּמַשְׁקָהּ עַל פִּי עֵד אֶחָד, אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מְקַנֵּא לָהּ עַל פִּי שְׁנַיִם, וּמַשְׁקָהּ עַל פִּי שְׁנַיִם.

כֵּיצַד מְקַנֵּא לָהּ? אוֹמֵר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם: ״אַל תְּדַבְּרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי״, וְדִבְּרָה עִמּוֹ — עֲדַיִין הִיא מוּתֶּרֶת לְבֵיתָהּ וּמוּתֶּרֶת לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה.

נִכְנְסָה עִמּוֹ לְבֵית הַסֵּתֶר וְשָׁהֲתָה עִמּוֹ כְּדֵי טוּמְאָה — אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ, וַאֲסוּרָה לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה. וְאִם מֵת — חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת.

גְּמָ׳ מִכְּדֵי תַּנָּא מִנָּזִיר סָלֵיק, מַאי תְּנָא דְּקָא תָּנֵא סוֹטָה?

כִּדְרַבִּי. דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת נָזִיר לְפָרָשַׁת סוֹטָה, לוֹמַר לָךְ: שֶׁכׇּל הָרוֹאֶה סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ — יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן.

וְלִיתְנֵי סוֹטָה, וַהֲדַר לִיתְנֵי נָזִיר! אַיְּידֵי דִּתְנָא כְּתוּבּוֹת וּתְנָא ״הַמַּדִּיר״, תְּנָא נְדָרִים. וְאַיְּידֵי דִּתְנָא נְדָרִים — תְּנָא נָזִיר, דְּדָמֵי לִנְדָרִים. וְקָתָנֵי סוֹטָה, כִּדְרַבִּי.

״הַמְקַנֵּא״, דִּיעֲבַד — אִין, לְכַתְּחִילָּה — לָא. קָסָבַר תַּנָּא דִּידַן: אָסוּר לְקַנּאוֹת.

אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: כִּי הֲוָה פָּתַח רֵישׁ לָקִישׁ בְּסוֹטָה, אָמַר הָכִי: אֵין מְזַוְּוגִין לוֹ לְאָדָם אִשָּׁה אֶלָּא לְפִי מַעֲשָׂיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים״. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְקָשִׁין לְזַוְּוגָן כִּקְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת״.

אִינִי? וְהָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אַרְבָּעִים יוֹם קוֹדֶם יְצִירַת הַוָּלָד בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת: בַּת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, בֵּית פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, שְׂדֵה פְלוֹנִי לִפְלוֹנִי! לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּזוּג רִאשׁוֹן, הָא — בְּזוּג שֵׁנִי.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְקַנֵּא לָהּ עַל פִּי שְׁנַיִם וְכוּ׳. עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי אֶלָּא בְּקִינּוּי וּסְתִירָה, אֲבָל בְּטוּמְאָה — עֵד אֶחָד מְהֵימַן.

וּתְנַן נָמֵי: עֵד אֶחָד אוֹמֵר ״אֲנִי רָאִיתִי שֶׁנִּיטְמֵאת״ — לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה.

מִדְּאוֹרָיְיתָא מְנָלַן דִּמְהֵימַן עֵד אֶחָד? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״וְעֵד אֵין בָּהּ״, בִּשְׁנַיִם הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אֲפִילּוּ בְּאֶחָד? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ״.