בשוגג ונודע לו בין כל אחת ואחת אינו חייב אלא אחת להכי נקט שפחה חרופה משום דמביא קרבן אחד על עבירות הרבה כדתנן בכריתות (דף ט.) ה׳ מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה הבא על השפחה ביאות הרבה וכו׳ וכי תנן מתני׳ דנפטר בקרבן אחד הני מילי במזיד שהוא מן המביאים על המזיד כשוגג דכתיב (ויקרא יט) בקורת תהיה ומלקות בשוגג ליכא וגבי מזיד רבי קרא דנפטר בקרבן אחד על ביאות הרבה כדיליף התם וכ״ש על ביאות שוגג הרבה בהעלם אחד אבל שוגג ונודע לו בין ביאה לביאה למאן דבעי ידיעה בתחלה באשם ודאי חשיב הוא לחלק לאשמות כהבאת כפרה המחלקת לעושה מזיד וצריך להביא על כל אחת ואחת אליבא דר׳ יוחנן דאמר לעיל באוכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו בשתי ידיעות שמביא חטאת על כל אחת ואחת דחשיבא ליה חילוק ידיעה כאילו הביא קרבן בין ידיעה לידיעה הכא נמי חשיב חילוק ידיעה כאילו הביא קרבן בין ביאה לביאה ואשמעינן עולא דלמאן דלא בעי ידיעה באשם בתחלה אינה חשובה לחלק בינתים ואינו חייב אלא אחת דכיון דלא חשיבא ליה ידיעה לא מחלקת והא מילתא דעולא נקט לה הכא משום דרב דימי דאיירי עלה ופרכינן עלה מפלוגתא דר׳ יוחנן וריש לקיש: המתינו.
שלא תקריבוהו עד שאבעול עוד: כי אתא רב דימי.
לא פליג אדעולא אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא: חייב על כל אחת ואחת.
קס״ד השתא לרב דימי הא דתנן הבא על השפחה ביאות הרבה אינו חייב אלא אחת הני מילי מזיד אי נמי שוגג בהעלם אחד אבל שוגג ונודע לו בינתים למאן דחשיבא ליה ידיעה באשם מחלקת ואפילו לריש לקיש: והרי חטאת דבעי ידיעה בתחלה.
שאם הביא חטאתו קודם שנודע לו החטא אינה מכפרת דכתיב (ויקרא ד) או הודע אליו והביא: ופליגי ר׳ יוחנן וריש לקיש.
וקאמר ריש לקיש דאין ידיעות מחלקות להתחייב בשתים על שני זיתי חלב בהעלם אחד אלמא לא חשיבא ליה חילוק ידיעה כחילוק כפרה וגבי שפחה חרופה בידיעות שבין ביאה לביאה לאו כהבאת קרבן חשיבי לחלק וכי היכי דבמזיד דידיה מביא אחת על כולן הכא נמי מביא אחת על כולן ולא דמי לידיעות שבין אכילת חלב לאכילת חלב שמחלקות לדברי הכל דהתם חיובי אשגגות הוא וכיון שיש ידיעה בינתים הויין ליה שתי שגגות: אמר ליה אביי דילמא.
הא דפשטת למאן דבעי ידיעה חייב ואפילו לריש לקיש: במעשה דלאחר הפרשה קאמרת.
וכאתקפתא דרב המנונא דלעיל אבל בידיעה דקודם אפילו לר״ע פלוגתא דר׳ יוחנן וריש לקיש היא לר׳ יוחנן דחשיבא ליה ידיעה לחלק באכילת חלב אפילו שתי אכילות שנאכלו בהעלם אחד ה״נ מחלקת וריש לקיש דאמר התם לא מחלקת ה״נ אפילו דבין ביאה לביאה לא מחלקת דבין ביאה לביאה דהכא כשתי אכילות דחלב בהעלם אחד ונודע לו על כל אחד ואחד לבדו דמיא: הכל מודים.
ר׳ יוחנן וריש לקיש בשפחה חרופה דיש חילוק: והכל מודים.
בה דאין חילוק: ומחלוקת.
שניהם בה דלר׳ יוחנן יש חילוק ולריש לקיש אין חילוק וכולהו מפרש להו: כדעולא.
למאן דלא בעי ידיעה בתחלה דאפי׳ ר׳ יוחנן מודה דלר׳ טרפון לא חשיבא ידיעה לחלק וכי א״ר יוחנן ידיעות מחלקות ואפילו בין שתים הנעשות בהעלם אחד ה״מ בחטאת דחשיב ידיעה דילה: והכל מודים.
ואפילו ר״ל דיש חילוק ואפילו לר׳ טרפון כגון בביאה שלאחר הפרשה כדרב המנונא: ומחלוקת.
דרבי יוחנן ור״ל בשפחה חרופה ואליבא דמאן דחשיבא ליה ידיעה דאשם לר׳ יוחנן דאמר ידיעת חטאת הואיל וחשיבא היא מחלקת אפי׳ חטאת דהעלם אחד הכא נמי מחלקת בין דהעלם אחד בין דשתי העלמות ולר״ל דאמר ידיעה דחטאת אף על גב דחשיבא לא מחלקת עבירות דהעלם אחד הכא אפילו דשתי העלמות לא מחלקת וכדפרישית: