Shabbat Daf 137a — Talmud Bavli

קלז ע"א

Shabbat · 137a

שבת · דף קלז ע"א

וּסְתָם סִפְרָא רַבִּי יְהוּדָה.

אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: הַכֹּל כְּשֵׁרִים לְקַדֵּשׁ, חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר בְּקָטָן וּפוֹסֵל בְּאִשָּׁה וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס. שְׁמַע מִינַּהּ.

וּמַאי שְׁנָא מִילָה? מִשּׁוּם דִּכְתִיב: ״הִמּוֹל לָכֶם כׇּל זָכָר״.

מַתְנִי׳ מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִינוֹקוֹת, אֶחָד לָמוּל אַחַר הַשַּׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל אַחַר הַשַּׁבָּת בַּשַּׁבָּת — חַיָּיב.

אֶחָד לָמוּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת בַּשַּׁבָּת — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.

גְּמָ׳ רַב הוּנָא מַתְנֵי ״חַיָּיב״, רַב יְהוּדָה מַתְנֵי ״פָּטוּר״.

רַב הוּנָא מַתְנֵי ״חַיָּיב״, דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: לֹא נֶחְלְקוּ רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִינוֹקוֹת, אֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל אַחַר הַשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל אַחַר הַשַּׁבָּת בַּשַּׁבָּת — שֶׁהוּא חַיָּיב.

עַל מָה נֶחְלְקוּ — עַל מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִינוֹקוֹת, אֶחָד לָמוּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת בַּשַּׁבָּת — שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.

וּשְׁנֵיהֶם לֹא לְמָדוּהָ אֶלָּא מֵעֲבוֹדָה זָרָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: כַּעֲבוֹדָה זָרָה, מָה עֲבוֹדָה זָרָה אָמַר רַחֲמָנָא ״לָא תַּעֲבֵיד״, וְכִי עֲבִיד — מִיחַיַּיב, הָכָא נָמֵי — לָא שְׁנָא.

וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הָתָם — דְּלָאו מִצְוָה, הָכָא — מִצְוָה.

רַב יְהוּדָה מַתְנֵי ״פָּטוּר״, דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי מֵאִיר: לֹא נֶחְלְקוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִינוֹקוֹת, אֶחָד לָמוּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת בַּשַּׁבָּת — שֶׁהוּא פָּטוּר.

עַל מָה נֶחְלְקוּ — עַל מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִינוֹקוֹת, אֶחָד לָמוּל אַחַר הַשַּׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל אַחַר הַשַּׁבָּת בַּשַּׁבָּת — שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.

וּשְׁנֵיהֶם לֹא לְמָדוּהָ אֶלָּא מֵעֲבוֹדָה זָרָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: כַּעֲבוֹדָה זָרָה, מָה עֲבוֹדָה זָרָה אָמַר רַחֲמָנָא ״לָא תַּעֲבֵיד״, וְכִי עָבֵיד — מִיחַיַּיב, הָכָא נָמֵי — לָא שְׁנָא.

וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הָתָם — לָא טְרִיד [בְּ]מִצְוָה, הָכָא — טְרִיד.

תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: אוֹמֵר הָיָה רַבִּי מֵאִיר, לֹא נֶחְלְקוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִינוֹקוֹת, אֶחָד לָמוּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת בַּשַּׁבָּת — שֶׁהוּא חַיָּיב.

עַל מָה נֶחְלְקוּ — עַל מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִינוֹקוֹת, אֶחָד לָמוּל אַחַר הַשַּׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל שֶׁל אַחַר הַשַּׁבָּת בַּשַּׁבָּת — שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.

הַשְׁתָּא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סֵיפָא דְּלָא קָא עָבֵיד מִצְוָה — פּוֹטֵר, רֵישָׁא, דְּקָא עָבֵיד מִצְוָה — מְחַיֵּיב?!

אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: רֵישָׁא, כְּגוֹן שֶׁקָּדַם וּמָל שֶׁל שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, דְּלֹא נִיתְּנָה שַׁבָּת לִידָּחוֹת. סֵיפָא נִיתְּנָה שַׁבָּת לִידָּחוֹת.

אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא: רֵישָׁא נָמֵי נִיתְּנָה שַׁבָּת לִידָּחוֹת לְגַבֵּי תִּינוֹקוֹת דְּעָלְמָא! לְהַאי גַּבְרָא מִיהָא לָא אִיתְיְהִיב.

מַתְנִי׳ קָטָן נִימּוֹל לִשְׁמֹנָה, לְתִשְׁעָה, וְלַעֲשָׂרָה, וּלְאַחַד עָשָׂר, וְלִשְׁנֵים עָשָׂר, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר.

הָא כֵּיצַד? כְּדַרְכּוֹ — לִשְׁמֹנָה. נוֹלַד לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת — נִימּוֹל לְתִשְׁעָה. בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת — נִימּוֹל לַעֲשָׂרָה.

יוֹם טוֹב לְאַחַר הַשַּׁבָּת — נִימּוֹל לְאַחַד עָשָׂר. שְׁנֵי יָמִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה — נִימּוֹל לִשְׁנֵים עָשָׂר.

קָטָן הַחוֹלֶה — אֵין מוֹהֲלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּבְרִיא.

גְּמָ׳ אָמַר שְׁמוּאֵל: חֲלָצַתּוּ חַמָּה — נוֹתְנִין לוֹ כׇּל שִׁבְעָה לְהַבְרוֹתוֹ.

אִיבַּעְיָא לְהוּ: מִי בָּעֵינַן מֵעֵת לְעֵת?

תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי לוּדָּא: יוֹם הַבְרָאָתוֹ כְּיוֹם הִוָּלְדוֹ. מַאי לָאו: מָה יוֹם הִוָּלְדוֹ לָא בָּעֵינַן מֵעֵת לְעֵת — אַף יוֹם הַבְרָאָתוֹ לָא בָּעֵינַן מֵעֵת לְעֵת.

לָא, עֲדִיף יוֹם הַבְרָאָתוֹ מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ, דְּאִילּוּ יוֹם הִוָּלְדוֹ — לָא בָּעֵינַן מֵעֵת לְעֵת, וְאִילּוּ יוֹם הַבְרָאָתוֹ — בָּעֵינַן מֵעֵת לְעֵת.

מַתְנִי׳ אֵלּוּ הֵן צִיצִין הַמְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה: בָּשָׂר הַחוֹפֶה אֶת רוֹב הָעֲטָרָה, וְאֵינוֹ אוֹכֵל בִּתְרוּמָה.

וְאִם הָיָה בַּעַל בָּשָׂר — מְתַקְּנוֹ, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן.

רש״י

לקדש. מי חטאת לתת אפר על המים:

מכשיר בקטן ופוסל באשה. טעמיה מפרש בסדר יומא בפ״ג:

ובאנדרוגינוס. שמע מינה דרבי יהודה כאשה משוי ליה:

כל זכר. ריבויא הוא:

מתני׳ ושכח ומל את של אחר השבת בשבת חייב. דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה הוא ועבד ליה חבורה שלא לצורך ובהא אפילו רבי יהושע מודה:

אחד למול בשבת ואחד למול בע״ש ושכח ומל את של ע״ש בשבת ר״א מחייב חטאת. דמילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת ואע״ג דטעה בדבר מצוה שהיה טרוד באותו של שבת ומתוך כך טעה בזה ואף בזה עשה מצוה שהרי ראוי הוא למול אלא שאינו דוחה שבת ס״ל לר״א טעה בדבר מצוה ועשה מצוה שיש בה חיוב חטאת חייב ורבי יהושע פוטר דס״ל טעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור:

גמ׳ רב הונא מתני. במתניתין ברישא חייב לדברי הכל כדתנינן לה אנן:

ורב יהודה מתני ברישא פטור. דמוקי לה בשכח ומל את של ע״ש בשבת ופלוגתא היא בשל אחר השבת בשבת:

שהוא חייב. דאע״ג דטריד במצוה וטעה בה כיון דלאו מצוה שעדיין לא הגיע זמנו למול חייב:

אלא מע״ז. שהוקשו כל חטאות שבתורה לחטאת ע״ז דכתיב תורה אחת יהיה לכם וגו׳ בפרשת שלח לך אנשים גבי קרבן ע״ז:

ור׳ יהושע התם. עובד עבודת כוכבים לא עשה מצוה:

ה״ג רב יהודה מתני פטור דתניא אמר ר״מ לא נחלקו ר״א ורבי יהושע על שהיו לו שני תינוקות אחד למול ע״ש כו׳: ה״ג ורבי יהושע התם לא טריד במצוה הכא טריד במצוה.

טרוד להתעסק במצוה גמורה שהרי אחד מהם זמנו היום וטרוד לבו למהר ולעשות ומתוך טרדו טעה ומל את זה שאין בו מצוה כלל: ושכח ומל של ע״ש בשבת שהוא חייב.

לקמיה מתרץ לה: דלא ניתנה שבת לידחות.

שאין לו תינוק שיהא זמנו היום הלכך לא היה טרוד היום במצוה שלא היה מוטל עליו כלום לעשות ולא היה לו לטעות: מתני׳ נולד בין השמשות נימול לט׳.

שהרי ליום שמיני של מחר הוא נימול ושמא בין השמשות יום הוא ונימול לט׳: היה היום ע״ש.

א״א למולו בשבת הבאה דשמא ט׳ הוא והויא ליה מילה שלא בזמנה ואינה דוחה שבת וצריך להמתין עד לאחר השבת שהוא עשירי: חל יו״ט להיות אחר השבת.

אין מילה שלא בזמנה דוחה אותו ונימול לי״א: גמ׳ חלצתו חמה.

נשלף ממנו החולי ויצא מגופו: דתני לודא.

שם חכם: יום הבראתו כיום הולדו.

ממתינין לו כיום הולדו: מאי לאו.

יום הולדו דווקא קאמר דלא בעינן מעת לעת: לא.

כיום הולדו דקתני למיתב ליה ז׳ מיהו עדיף יום הבראתו מהא דבעינן מעת לעת ומהא ליכא למשמע מידי: מתני׳ ציצין.

רצועות של בשר שנשארו מן הערלה: עטרה.

היא שפה גבוה המקפת את הגיד סביב וממנה משפע ויורד לראשו: ואינו אוכל בתרומה.

אם כהן הוא דילפינן ביבמות (דף ע.) שערל אסור בתרומה: ואם היה בעל בשר.

שהיה שמן ונראה בשר שלמעלה מערלתו לאחר שניטלה ערלה כולה כאילו אותו בשר חוזר וחופה את הגיד: מתקנו.

ומשפע באיזמל מאותו עובי: מפני מראית העין.

שלא יהא נראה כערל:

136b All dapim 137b

Text: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · CC-BY-NC · Rashi: Beis Seforim (JewishContent.org)