מַאי שְׁנָא אִיהוּ מִינַּן דִּידַן? וְ״אִין״ דְּקָאָמְרִי, אַחוֹכֵי עֲלֵיהּ.

וּמַתְנְיָתִין: כָּאן בְּיָחִיד הַנִּיסָּת, כָּאן בְּרַבִּים הַנִּיסָּתִים. יָחִיד – לָא מִימְּלַךְ, וְטָעֵי בָּתְרֵיהּ; רַבִּים – מִימַּלְכִי, וְלָא טָעוּ בָּתְרֵיהּ.

אָמַר רַב יוֹסֵף: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דִּכְתִיב ״לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו״. הָא אָבָה וְשָׁמַע – חַיָּיב.

אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: מִי שָׁאנֵי בֵּין נִיסָּת דְּרַבִּים לְנִיסָּת יָחִיד? וְהָתַנְיָא: ״כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ״ – אֶחָד יָחִיד הַנִּיסָּת וְאֶחָד רַבִּים הַנִּיסָּתִים, וְהוֹצִיא הַכָּתוּב יָחִיד מִכְּלַל רַבִּים וְרַבִּים מִכְּלַל יָחִיד.

יָחִיד מִכְּלַל רַבִּים, לְהַחְמִיר עַל גּוּפוֹ וּלְהָקֵל עַל מָמוֹנוֹ.

רַבִּים מִכְּלַל יָחִיד, לְהָקֵל עַל גּוּפָם וּלְהַחְמִיר עַל מָמוֹנָם.

בְּהָא מִילְּתָא הוּא דְּשָׁאנֵי, אֲבָל בְּכֹל מִילֵּי כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ.

אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: כָּאן – בְּנִיסָּת מִפִּי עַצְמוֹ, כָּאן – בְּנִיסָּת מִפִּי אֲחֵרִים. מִפִּי עַצְמוֹ – מִימְּלֵךְ, מִפִּי אֲחֵרִים – גְּרִיר בָּתְרַיְיהוּ.

אָמַר אַבָּיֵי: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דִּכְתִיב: ״לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו״. הָא אָבָה וְשָׁמַע – חַיָּיב.

רָבָא אָמַר: אִידֵּי וְאִידֵּי בְּנִיסָּת מִפִּי אֲחֵרִים, הָא דַּאֲמַר לֵיהּ ״כָּךְ אוֹכֶלֶת״, ״כָּךְ שׁוֹתָה״, ״כָּךְ מְטִיבָה״, ״כָּךְ מְרֵיעָה״, הָא דְּלָא אֲמַר לֵיהּ ״כָּךְ אוֹכֶלֶת״, ״כָּךְ שׁוֹתָה״ כּוּ׳.

אָמַר רָבָא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דִּכְתִיב: ״מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם הַקְּרֹבִים אֵלֶיךָ וְגוֹ׳״. מָה לִי קְרוֹבִים וּמָה לִי רְחוֹקִים? הֲכִי קָאָמַר לָךְ: מִטִּיבוּתָן שֶׁל קְרוֹבִים אַתָּה לָמֵד מָה טִיבוּתָן שֶׁל רְחוֹקִים.

מַאי לָאו דַּאֲמַר לֵיהּ: כָּךְ אוֹכֶלֶת, כָּךְ שׁוֹתֶה, כָּךְ מִטִּיבָהּ, כָּךְ מְרֵיעָה? שְׁמַע מִינַּהּ.

רַב אָשֵׁי אָמַר: סֵיפָא בְּיִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד.

רָבִינָא אָמַר: לָא זוֹ אַף זוֹ קָתָנֵי.

אִיתְּמַר: הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה מֵאַהֲבָה וּמִיִּרְאָה, אַבָּיֵי אָמַר: חַיָּיב, רָבָא אָמַר: פָּטוּר.

אַבָּיֵי אֲמַר: חַיָּיב, דְּהָא פַּלְחַהּ. רָבָא אָמַר: פָּטוּר, אִי קַבְּלַיהּ עֲלֵיהּ בֶּאֱלוֹהַּ – אִין, אִי לָא – לָא.

סִימָן: עֶבֶד יִשְׁתַּחֲוֶה לְמָשִׁיחַ.

וְאָמַר אַבָּיֵי: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דִּתְנַן: הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, אֶחָד הָעוֹבֵד כּוּ׳. מַאי לָאו אֶחָד הָעוֹבֵד מֵאַהֲבָה וּמִיִּרְאָה?

וְרָבָא אָמַר לָךְ: לָא, כְּדִמְתָרֵץ רַבִּי יִרְמְיָה.

אָמַר אַבָּיֵי: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא: ״לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם״ – לָהֶם אִי אַתָּה מִשְׁתַּחֲוֶה, אֲבָל אַתָּה מִשְׁתַּחֲוֶה לְאָדָם כְּמוֹתְךָ. יָכוֹל אֲפִילּוּ נֶעֱבָד כְּהָמָן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלֹא תָעׇבְדֵם״. וְהָא הָמָן מִיִּרְאָה הֲוָה נֶעֱבָד!

וְרָבָא: כְּהָמָן וְלֹא כְּהָמָן. כְּהָמָן – דְּאִיהוּ גּוּפֵיהּ עֲבוֹדָה זָרָה, וְלֹא כְּהָמָן – דְּאִילּוּ הָמָן מִיִּרְאָה, וְהָכָא לָאו מִיִּרְאָה.

וְאָמַר אַבָּיֵי: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא: כֹּהֵן מָשִׁיחַ בַּעֲבוֹדָה זָרָה, רַבִּי אוֹמֵר: בְּשִׁגְגַת מַעֲשֶׂה, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּהֶעְלֵם דָּבָר.

וְשָׁוִין, שֶׁבִּשְׂעִירָה כְּיָחִיד. וְשָׁוִין, שֶׁאֵין מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי.

הַאי שִׁגְגַת מַעֲשֶׂה דַּעֲבוֹדָה זָרָה, הֵיכִי דָּמֵי? אִי קָסָבַר בֵּית הַכְּנֶסֶת הוּא וְהִשְׁתַּחֲוָה לוֹ, הֲרֵי לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם! אֶלָּא דַּחֲזָא אִנְדְּרָטָא וְהִשְׁתַּחֲוָה לוֹ.

אִי קַבְּלֵיהּ עֲלֵיהּ בֶּאֱלוֹהַּ – מֵזִיד הוּא.