Sanhedrin · 24a
סנהדרין · דף כד ע"א
בְּעֵדִים פְּסוּלִין וְדַיָּינִין כְּשֵׁרִין, מִיגּוֹ דְּפָסְלִי עֵידֵי – פָּסְלִי נָמֵי דַּיָּינֵי. סֵיפָא: בְּדַיָּינִין פְּסוּלִין וְעֵדִים כְּשֵׁרִין, דְּמִיגּוֹ דְּפָסְלִי דַּיָּינֵי – פָּסְלִי נָמֵי עֵידֵי.
מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: בִּשְׁלָמָא, מִיגּוֹ דְּפָסְלִי עֵדֵי פָּסְלִי נָמֵי דַּיָּינֵי, אִיכָּא בֵּי דִינָא אַחֲרִינָא. אֶלָּא מִיגּוֹ דְּפָסְלִי דַּיָּינֵי פָּסְלִי נָמֵי עֵדֵי? וְהָא עֵדִים תּוּ לֵיכָּא!
לָא צְרִיכָא, דְּאִיכָּא כַּת אַחֶרֶת.
הָא לֵיכָּא כַּת אַחֶרֶת, מַאי? הָכִי נָמֵי דְּלָא מָצֵי פָּסְלִי? הַיְינוּ דְּרַב דִּימִי!
אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מִיגּוֹ, דְּמָר סָבַר: אָמְרִינַן מִיגּוֹ, וּמָר סָבַר: לָא אָמְרִינַן מִיגּוֹ.
גּוּפָא, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: פֶּה קָדוֹשׁ יֹאמַר דָּבָר זֶה? תְּנִי: ״עֵדוֹ״.
אִינִי? וְהָאָמַר עוּלָּא: הָרוֹאֶה אֶת רֵישׁ לָקִישׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, כְּאִילּוּ עוֹקֵר הָרִים וְטוֹחֲנָן זֶה בָּזֶה.
אָמַר רָבִינָא: וַהֲלֹא כׇּל הָרוֹאֶה רַבִּי מֵאִיר בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, כְּאִילּוּ עוֹקֵר הָרֵי הָרִים וְטוֹחֲנָן זֶה בָּזֶה!
הָכִי קָאָמַר: בָּא וּרְאֵה כַּמָּה מְחַבְּבִין זֶה אֶת זֶה.
כִּי הָא דְּיָתֵיב רַבִּי וְקָאָמַר: אָסוּר לְהַטְמִין אֶת הַצּוֹנֵן. אָמַר לְפָנָיו רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: אַבָּא הִתִּיר לְהַטְמִין אֶת הַצּוֹנֵן. אָמַר לָהֶם: כְּבָר הוֹרָה זָקֵן.
אָמַר רַב פָּפָּא: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה מְחַבְּבִין זֶה אֶת זֶה, דְּאִילּוּ רַבִּי יוֹסֵי קַיָּים הָיָה, כָּפוּף וְיוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבִּי. דְּהָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי מְמַלֵּא מְקוֹם אֲבוֹתָיו הֲוָה, וְהָיָה כָּפוּף וְיוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבִּי, וְקָא אָמַר: כְּבָר הוֹרָה זָקֵן.
אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: מַאי דִּכְתִיב ״וָאֶקַּח לִי אֶת שְׁנֵי מַקְלוֹת לְאַחַד קָרָאתִי נוֹעַם וּלְאַחַד קָרָאתִי חוֹבְלִים״? ״נוֹעַם״ – אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁמַּנְעִימִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה. ״חוֹבְלִים״ – אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁמְּחַבְּלִים זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה.
״וַיֹּאמֶר אֵלַי אֵלֶּה [שְׁנֵי] בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים וְגוֹ׳ וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ״. ״יִצְהָר״ – אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנּוֹחִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה כְּשֶׁמֶן זַיִת. ״וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ״ – אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁמְּרוֹרִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה כְּזַיִת.
״וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים יוֹצְאוֹת וְרוּחַ בְּכַנְפֵיהֶם וְלָהֵנָּה כְנָפַיִם כְּכַנְפֵי הַחֲסִידָה וַתִּשֶּׂאנָה הָאֵיפָה בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ. וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי אָנָה הֵמָּה מוֹלִכוֹת אֶת הָאֵיפָה. וַיֹּאמֶר אֵלַי לִבְנוֹת לָה בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: זוֹ חֲנוּפָּה וְגַסּוּת הָרוּחַ שֶׁיָּרְדוּ לְבָבֶל.
וְגַסּוּת הָרוּחַ לְבָבֶל נְחִית? וְהָאָמַר מָר: עֲשָׂרָה קַבִּין גַּסּוּת יָרְדוּ לְעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה עֵילָם וְאַחַת כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ!
אִין, לְבָבֶל נְחִית, וְאִישְׁתַּרְבּוֹבֵי [הוּא] דְּאִישְׁתַּרְבַּב לְעֵילָם. דַּיְקָא נָמֵי, דִּכְתִיב: ״לִבְנוֹת לָה בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר״. שְׁמַע מִינַּהּ.
וְהָאָמַר מָר: סִימָן לְגַסּוּת הָרוּחַ – עֲנִיּוּת, וַעֲנִיּוּת לְבָבֶל נְחִית! מַאי עֲנִיּוּת? עֲנִיּוּת תּוֹרָה, דִּכְתִיב: ״אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ עֵילָם, שֶׁזָּכְתָה לִלְמוֹד וְלֹא זָכְתָה לְלַמֵּד.
מַאי בָּבֶל? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּלוּלָה בַּמִּקְרָא, בְּלוּלָה בַּמִּשְׁנָה, בְּלוּלָה בַּתַּלְמוּד. ״בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם״ – אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: זֶה תַּלְמוּדָהּ שֶׁל בָּבֶל.
מַתְנִי׳ אָמַר לוֹ: ״נֶאֱמָן עָלַי אַבָּא״, ״נֶאֱמָן עָלַי אָבִיךָ״, ״נֶאֱמָנִים עָלַי שְׁלֹשָׁה רוֹעֵי בָּקָר״. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ.
הָיָה חַיָּיב לַחֲבֵירוֹ שְׁבוּעָה, וְאָמַר לוֹ: ״דּוֹר לִי בְּחַיֵּי רֹאשֶׁךָ״. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ.
גְּמָ׳ אָמַר רַב דִּימִי בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף: כְּגוֹן דְּקַבְּלֵיהּ עֲלֵיהּ בְּחַד.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מַחְלוֹקֶת בְּ״מָחוּל לָךְ״, אֲבָל בְּ״אֶתֵּן לָךְ״ – דִּבְרֵי הַכֹּל יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: בְּ״אֶתֵּן לָךְ״ – מַחְלוֹקֶת.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: בְּ״אֶתֵּן לָךְ״ – מַחְלוֹקֶת, אֲבָל בְּ״מָחוּל לָךְ״ – דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ? אוֹ דִילְמָא: בֵּין בָּזוֹ וּבֵין בָּזוֹ מַחְלוֹקֶת?
תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רָבָא: מַחְלוֹקֶת בְּ״אֶתֵּן לָךְ״, אֲבָל בְּ״מָחוּל לָךְ״ – דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ.
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בְּ״אֶתֵּן לָךְ״ – מַחְלוֹקֶת, אֲבָל בְּ״מָחוּל לָךְ״ – דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ, רָבָא דְּאָמַר כְּרַבִּי יוֹחָנָן. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בֵּין בָּזוֹ וּבֵין בָּזוֹ מַחְלוֹקֶת, רָבָא דְּאָמַר כְּמַאן?
רָבָא טַעְמָא דְנַפְשֵׁיהּ קָאָמַר.
אֵיתִיבֵיהּ רַב אַחָא בַּר תַּחְלִיפָא לְרָבָא: הָיָה חַיָּיב לַחֲבֵירוֹ שְׁבוּעָה, וְאָמַר לוֹ: ״דּוֹר לִי בְּחַיֵּי רֹאשֶׁךָ״. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ.