Pesachim · 96a
פסחים · דף צו ע"א
מַהוּ? מִדְּאִישְׁתְּרַי טוּמְאַת בָּשָׂר — אִישְׁתְּרַי נָמֵי טוּמְאַת אֵימוּרִין, אוֹ דִילְמָא: מַאי דְּאִישְׁתְּרַי — אִישְׁתְּרַי, מַאי דְּלָא אִישְׁתְּרַי — לָא אִישְׁתְּרַי.
אָמַר רָבָא: מִכְּדֵי טוּמְאַת אֵימוּרִין מֵהֵיכָא אִיתְרַבַּי — מִטּוּמְאַת בָּשָׂר, דִּכְתִיב: ״אֲשֶׁר לַה׳״, לְרַבּוֹת אֶת הָאֵימוּרִין.
כֹּל הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ לְטוּמְאַת בָּשָׂר, אִיתֵיהּ לְטוּמְאַת אֵימוּרִין. כׇּל הֵיכָא דְּלֵיתֵיהּ לְטוּמְאַת בָּשָׂר, לֵיתֵיהּ לְטוּמְאַת אֵימוּרִין.
בָּעֵי רַבִּי זֵירָא: אֵימוּרֵי פֶּסַח מִצְרַיִם הֵיכָא אַקְטְרִינְהוּ? אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וּמַאן לֵימָא לַן דְּלָא שְׁוִיסְקֵי עֲבוּד?
וְעוֹד, הָא תְּנָא רַב יוֹסֵף: שְׁלֹשָׁה מִזְבְּחוֹת הָיוּ שָׁם: עַל הַמַּשְׁקוֹף, וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת. וְתוּ מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא הֲוָה.
מַתְנִי׳ מָה בֵּין פֶּסַח מִצְרַיִם לְפֶסַח דּוֹרוֹת? פֶּסַח מִצְרַיִם מִקָּחוֹ מִבֶּעָשׂוֹר, וְטָעוּן הַזָּאָה בַּאֲגוּדַּת אֵזוֹב, וְעַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת, וְנֶאֱכָל בְּחִפָּזוֹן, בַּלַּיְלָה אֶחָד. וּפֶסַח דּוֹרוֹת נוֹהֵג כׇּל שִׁבְעָה.
גְּמָ׳ מְנָא לַן? דִּכְתִיב: ״דַּבְּרוּ אֶל כׇּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ״. זֶה מִקָּחוֹ מִבֶּעָשׂוֹר, וְאֵין פֶּסַח דּוֹרוֹת מִקָּחוֹ מִבֶּעָשׂוֹר.
אֶלָּא מֵעַתָּה: ״וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה״, הָכִי נָמֵי — זֶה טָעוּן בִּיקּוּר אַרְבָּעָה יָמִים קוֹדֶם שְׁחִיטָה, וְאֵין אַחֵר טָעוּן בִּיקּוּר?
וְהָתַנְיָא, בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר: מִנַּיִין לְתָמִיד שֶׁטָּעוּן בִּיקּוּר אַרְבָּעָה יָמִים קוֹדֶם שְׁחִיטָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ״, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: ״וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר״, מָה לְהַלָּן טָעוּן בִּיקּוּר אַרְבָּעָה יָמִים קוֹדֶם שְׁחִיטָה, אַף כָּאן טָעוּן בִּיקּוּר אַרְבָּעָה יָמִים קוֹדֶם שְׁחִיטָה!
שָׁאנֵי הָתָם, דִּכְתִיב: ״תִּשְׁמְרוּ״.
וּפֶסַח דּוֹרוֹת נָמֵי, הָכְתִיב: ״וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה״, שֶׁיְּהוּ כׇּל עֲבוֹדוֹת חֹדֶשׁ זֶה — כָּזֶה.
אֶלָּא הָהוּא ״הַזֶּה״ — לְמַעוֹטֵי פֶּסַח שֵׁנִי דִּכְווֹתֵיהּ.
אֶלָּא מֵעַתָּה דִּכְתִיב: ״וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה״, הָכִי נָמֵי דְּזֶה נֶאֱכָל בַּלַּיְלָה, וְאֵין אַחֵר נֶאֱכָל בַּלַּיְלָה?! אָמַר קְרָא: ״וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבוֹדָה״.
אֶלָּא ״הַזֶּה״ לְמָה לִי? לְכִדְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא.
אֶלָּא מֵעַתָּה דִּכְתִיב: ״וְכׇל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ״, הָכִי נָמֵי דְּ״בוֹ״ אֵינוֹ אוֹכֵל, אֲבָל אוֹכֵל בְּפֶסַח דּוֹרוֹת?! אָמַר קְרָא: ״וְעָבַדְתָּ״.
אֶלָּא, ״בּוֹ״ לְמָה לִי? דְּ״בוֹ״ אֵינוֹ אוֹכֵל, אֲבָל הוּא אוֹכֵל בְּמַצָּה וּמָרוֹר.
אֶלָּא מֵעַתָּה: ״(וְכׇל) בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ״, הָכִי נָמֵי דְּ״בוֹ״ אֵינוֹ אוֹכֵל, אֲבָל אוֹכֵל הוּא פֶּסַח לְדוֹרוֹת?! אָמַר קְרָא: ״וְעָבַדְתָּ״.
אֶלָּא, ״בּוֹ״ לְמָה לִי? ״בּוֹ״ מְשׁוּמָּדוּת פּוֹסֶלֶת, וְאֵין מְשׁוּמָּדוּת פּוֹסֶלֶת בִּתְרוּמָה.
וְאִיצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב ״עָרֵל״, וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב ״בֶּן נֵכָר״. דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״עָרֵל״, מִשּׁוּם דִּמְאִיס, אֲבָל בֶּן נֵכָר לָא מְאִיס — אֵימָא לָא, צְרִיכָא. וְאִי אַשְׁמְעִינַן ״בֶּן נֵכָר״, מִשּׁוּם דְּאֵין לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם, אֲבָל עָרֵל דְּלִבּוֹ לַשָּׁמַיִם — אֵימָא לָא, צְרִיכָא.
אֶלָּא מֵעַתָּה: ״תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ״, הָכִי נָמֵי דְּ״בוֹ״ הוּא אֵינוֹ אוֹכֵל, אֲבָל אוֹכֵל הוּא בְּפֶסַח דּוֹרוֹת?! אָמַר קְרָא: ״וְעָבַדְתָּ״. אֶלָּא ״בּוֹ״ לְמָה לִי? ״בּוֹ״ מְשׁוּמָּדוּת פּוֹסֶלֶת, וְאֵין מְשׁוּמָּדוּת פּוֹסֶלֶת בִּתְרוּמָה.
אֶלָּא מֵעַתָּה: ״וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ״, הָכִי נָמֵי דְּ״בוֹ״ אֵינוֹ אוֹכֵל, אֲבָל אוֹכֵל בְּפֶסַח דּוֹרוֹת?! אָמַר קְרָא: ״וְעָבַדְתָּ״. אֶלָּא ״בּוֹ״ לְמָה לִי? ״בּוֹ״ מִילַת זְכָרָיו וַעֲבָדָיו מְעַכֶּבֶת, וְאֵין מִילַת זְכָרָיו וַעֲבָדָיו מְעַכֶּבֶת בִּתְרוּמָה.
אֶלָּא מֵעַתָּה דִּכְתִיב: ״וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ בּוֹ״, הָכִי נָמֵי דְּ״בוֹ״ אֵינוֹ שׁוֹבֵר, אֲבָל שׁוֹבֵר בְּפֶסַח דּוֹרוֹת?! אָמַר קְרָא: ״וְעָבַדְתָּ״. אֶלָּא ״בּוֹ״ לְמָה לִי? ״בּוֹ״ בְּכָשֵׁר, וְלֹא בְּפָסוּל.
אֶלָּא מֵעַתָּה דִּכְתִיב: ״אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא״, ״מִמֶּנּוּ״ אִי אַתָּה אוֹכֵל, אֲבָל אַתָּה אוֹכֵל נָא בְּפֶסַח דּוֹרוֹת?! אָמַר קְרָא: ״וְעָבַדְתָּ״. אֶלָּא ״מִמֶּנּוּ״ לְמָה לִי? לְכִדְרַבָּה אָמַר רַבִּי יִצְחָק.
וְנֶאֱכָל בְּחִפָּזוֹן וְכוּ׳. מְנָא לַן? דְּאָמַר קְרָא: ״וַאֲכַלְתֶּם אוֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן״. ״אוֹתוֹ״ נֶאֱכָל בְּחִפָּזוֹן, וְאֵין אַחֵר נֶאֱכָל בְּחִפָּזוֹן.
וּפֶסַח דּוֹרוֹת נוֹהֵג כׇּל שִׁבְעָה וְכוּ׳. אַמַּאי קָאֵי? אִי לֵימָא אַפֶּסַח, פֶּסַח כׇּל שִׁבְעָה מִי אִיכָּא!