אִילֵּימָא תַּחְתָּיו דְּזָב — מִ״וְּאִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּמִשְׁכָּבוֹ״ נָפְקָא! אֶלָּא: הַנּוֹגֵעַ בְּכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה הַזָּב תַּחְתָּיו, וּמַאי נִיהוּ — עֶלְיוֹן שֶׁל זָב.

״וְהַנּוֹשֵׂא״ נָמֵי יִטְמָא, וּמַאי נִיהוּ — נִישָּׂא. מַאי טַעְמָא? ״וְהַנִּשָּׂא״ כְּתִיב.

נִתְּקוֹ הַכָּתוּב מִטּוּמְאָה חֲמוּרָה, וֶהֱבִיאוֹ לִידֵי טוּמְאָה קַלָּה, לוֹמַר לָךְ שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא אֳוכָלִין וּמַשְׁקִין.

אֵימַר נִתְּקוֹ הַכָּתוּב מִטּוּמְאָה חֲמוּרָה, דְּלֹא מְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְּגָדִים, אֲבָל אָדָם אוֹ בְּגָדִים לִיטַמֵּא? אָמַר קְרָא ״יִטְמָא״, טוּמְאָה קַלָּה מַשְׁמַע.

וְתַחְתּוֹנוֹ שֶׁל בּוֹעֵל נִדָּה מְנָלַן? דְּתַנְיָא: ״וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו״,

יָכוֹל יַעֲלֶה לְרַגְלָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר ״יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים״.

וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו״? שֶׁיָּכוֹל לֹא יְטַמֵּא אָדָם וּכְלִי חֶרֶס, תַּלְמוּד לוֹמַר ״וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו״ — מָה הִיא מְטַמְּאָה אָדָם וּכְלִי חֶרֶס, אַף הוּא מְטַמֵּא אָדָם וּכְלִי חֶרֶס.

אִי מָה הִיא עוֹשָׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב לְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְּגָדִים, אַף הוּא עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב לְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְּגָדִים? תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְכׇל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו יִטְמָא״.

שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְכׇל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו יִטְמָא״, וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְכׇל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר וְגוֹ׳״ — נִתְּקוֹ הַכָּתוּב מִטּוּמְאָה חֲמוּרָה וֶהֱבִיאוֹ לִידֵי טוּמְאָה קַלָּה, לוֹמַר לְךָ שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא אֳוכָלִין וּמַשְׁקִין.

פָּרֵיךְ רַב אַחַאי: אֵימָא נִתְּקוֹ הַכָּתוּב מִטּוּמְאָה חֲמוּרָה וֶהֱבִיאוֹ לְטוּמְאָה קַלָּה — דְּלָא לִיטַמֵּא אָדָם לְטַמּוֹיֵי בְּגָדִים, אֲבָל אָדָם וּבְגָדִים לִיטַמֵּא! אָמַר רַב אַסִּי: ״יִטְמָא״ — טוּמְאָה קַלָּה מַשְׁמַע.

אֵימָא: ״וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו״ — כָּלַל, ״וְכׇל הַמִּשְׁכָּב״ — פָּרַט, כְּלָל וּפְרָט אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט, מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב — אִין, מִידֵּי אַחֲרִינָא — לָא!

אָמַר אַבָּיֵי: ״יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים״ מַפְסֵיק הָעִנְיָן, הָוֵי כְּלָל וּפְרָט הַמְרוּחָקִין זֶה מִזֶּה, וְכׇל כְּלָל וּפְרָט הַמְרוּחָקִין זֶה מִזֶּה אֵין דָּנִין אוֹתוֹ בִּכְלָל וּפְרָט.

רָבָא אָמַר: לְעוֹלָם דָּנִין, ״וְכׇל״ — רִיבּוּיָא הוּא.

מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי יַעֲקֹב: אֵימָא כְּהִיא, מָה הִיא — לֹא חִלַּקְתָּ בָּהּ בֵּין מַגָּעָהּ לְמִשְׁכָּבָהּ, לְטַמֵּא אָדָם וּלְטַמֵּא בְּגָדִים לְחוּמְרָא, אַף הוּא — לֹא תַּחְלוֹק בּוֹ בֵּין מַגָּעוֹ לְמִשְׁכָּבוֹ, לְטַמֵּא אָדָם וּלְטַמֵּא בְּגָדִים לְקוּלָּא!

אָמַר רָבָא: ״עָלָיו״ — לְהַטְעִינוֹ מַשְׁמַע.

מִפְּנֵי שֶׁהֵן בּוֹעֲלֵי נִדּוֹת וְכוּ׳. אַטּוּ כּוּלְּהוּ בּוֹעֲלֵי נִדּוֹת נִינְהוּ? אָמַר רַבִּי יִצְחָק מַגְדְּלָאָה: בִּנְשׂוּאוֹת שָׁנוּ.

וְהֵן יוֹשְׁבוֹת עַל דָּם וְכוּ׳. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי מֵאִיר: אִם הֵן יוֹשְׁבוֹת עַל כׇּל דָּם וָדָם — תַּקָּנָה גְּדוֹלָה הִיא לָהֶן,

אֶלָּא שֶׁרוֹאוֹת דָּם אָדוֹם וּמַשְׁלִימוֹת אוֹתוֹ לְדָם יָרוֹק.

דָּבָר אַחֵר: יוֹם שֶׁפּוֹסֶקֶת בּוֹ — סוֹפַרְתּוֹ לְמִנְיַן שִׁבְעָה.

מַתְקֵיף לַהּ רָמֵי בַּר חָמָא: וְתִסְפְּרֶנּוּ, וַאֲנַן נָמֵי נִיסְפְּרֵיהּ, דְּקַיְימָא לַן מִקְצָת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ!

אָמַר רָבָא: אִם כֵּן, שִׁכְבַת זֶרַע (דסתר) [דְּסָתְרָה] בְּזִיבָה הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? וְהָא מִקְצָת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ!

אִי דַּחֲזַאי בְּפַלְגָא דְּיוֹמָא — הָכִי נָמֵי, הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן? דַּחֲזַאי סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה.

וְלֵיקוּם וְלֵימָא לֵיהּ לִקְרָא, כִּי כְּתִיבָא — סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה כְּתִיבָא? אִין, עַל כׇּרְחָךְ שִׁבְקֵיהּ לִקְרָא, דְּאִיהוּ דָּחֵיק וּמוֹקֵי אַנַּפְשֵׁיהּ.

בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא: פּוֹלֶטֶת שִׁכְבַת זֶרַע, מַהוּ שֶׁתִּסְתּוֹר בְּזִיבָה? רוֹאָה הָיְתָה וְסוֹתֶרֶת,