הָכָא נָמֵי, דְּאָמַר לֵיהּ: לְכִי שָׁמַעְנָא מֵיפַר לַהּ. לְכִי שָׁמַע לֵיפַר לַהּ? הוּא סָבַר: דִּלְמָא מִטְּרִידְנָא.

בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא: חֵרֵשׁ, מַהוּ שֶׁיָּפֵר לְאִשְׁתּוֹ? אִם תִּמְצָא לוֹמַר בַּעַל מֵיפֵר בְּלֹא שְׁמִיעָה — מִשּׁוּם דְּבַר מִישְׁמַע הוּא, אֲבָל חֵרֵשׁ דְּלָאו בַּר מִישְׁמַע הוּא, הַיְינוּ דְּרַבִּי זֵירָא.

דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא: כׇּל הָרָאוּי לְבִילָּה — אֵין בִּילָּה מְעַכֶּבֶת בּוֹ, וְכֹל שֶׁאֵין רָאוּי לְבִילָּה — בִּילָּה מְעַכֶּבֶת בּוֹ.

אוֹ דִלְמָא: ״וְשָׁמַע אִישָׁהּ״ לָא מְעַכֵּב. אָמַר רָבָא: תָּא שְׁמַע ״וְשָׁמַע אִישָׁהּ״ — פְּרָט לְאֵשֶׁת חֵרֵשׁ. שְׁמַע מִינַּהּ.

אִיבַּעְיָא לְהוּ: בַּעַל, מַהוּ שֶׁיָּפֵר לִשְׁתֵּי נָשָׁיו בְּבַת אַחַת? ״אוֹתָהּ״ דַּוְקָא, אוֹ לָאו דַּוְקָא?

אָמַר רָבִינָא, תָּא שְׁמַע: אֵין מַשְׁקִין שְׁתֵּי סוֹטוֹת כְּאַחַת, מִפְּנֵי שֶׁלִּבָּהּ גַּס בַּחֲבֶירְתָּהּ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא מִן הַשֵּׁם הוּא זֶה, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהִשְׁקָהּ״ — אוֹתָהּ, לְבַדָּהּ.