נכנס לבקרו: אפילו יושב נמי.
יהא מותר שהרי נכסי חולה אין אסורין על המבקר ומותר ליהנות משלו: אי בשנכסי כו׳.
ולהכי אינו יושב בישיבה שלא יהנה משלו: אפי׳ עומד לא.
דהנאה היא לו שנהנה: ובמקום שנוטלין שכר על הישיבה.
שכר שהולך לבקר את החולה ויושב עמו לצוותא ומשכירין אותו: ואין נוטלין על העמידה.
ולהכי אינו יושב שאם היה יושב שם המבקר בחנם מוותר היה לו שכרו ומהנהו אם לא יטול שכר אבל עומד הואיל ואין נוטלין שכר על העמידה מותר: מאי פסקא.
דעל זה נוטלין שכר ולא על זה: על העמידה לא בעי למשקל.
דעראי הוא דכך הוא בכל מקום ולהכי עומד אבל לא יושב דכיון דליכא שכר [על העמידה] לא מהני ליה כלל: ואיבעית אימא.
לעולם בשנכסי מבקר אסורין על החולה ואפילו במקום שאין נוטלין שכר על הישיבה ודקאמרת אפי׳ יושב נמי כדקאמר רבי שמעון בן אליקים לקמן (דף מב:) לענין שביעי׳ : גזירה שמא ישהא בעמידה הכא נמי שמא ישהא בישיבה.
ושהייה דישיבה ודאי הנאה היא לחולה ולהכי לא ישב עמו ואי קשיא אפילו עומד נמי לא גזירה שמא ישהא בעמידה הא לא קשיא דהתם כיון דאכל מפירי דשדה איכא למימר דלמא אגב דאכיל שהייה תמן אע״ג דקאי והכא דלא אכל משום הכי קאי: (לא מצאתי יותר מזה הלשון וזהו אמר ליה):
למנתרותא. לעבודתו והואיל וקי״ל יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך אינה הנאה למודר אם זה מפרנס עבדיו:
לפטומא עבידא. דטהורה לשחיטה וטמאה לעובד כוכבים:
המודר הנאה מחבירו נכנס לבקרו עומד אבל לא יושב. כדמפרש לקמן:
אפילו יושב נמי. להוי דהא מבקר מותר בנכסי חולה:
אפילו עומד . דהא אסור בדריסת הרגל:
לעולם בשנכסי מבקר אסורין על החולה. ומשום הכי עומד אבל לא יושב כדמפרש בגמרא:
במקום שנוטלין שכר על הישיבה. דהיושב לפני החולה משתכר פורתא משום דקעביד ליה צוותא בעלמא והלכך בישיבה אסור משום דקא מהני ליה ההוא אגרא דניתיב לאיניש אחרינא דיתיב קמיה:
אבל בעמידה דמותר. משום דלא קמהני ליה ולא מידי דהא לא עביד למיתב אגרא אעמידה:
מאי פסקא הא קמ״ל אע״ג דאיכא דוכתא שנוטלין שכר על הישיבה נוטלין אבל לא על העמידה והיינו טעמא דבעמידה מותר אבל לא בישיבה כדאמר ר״ש בן אליקים בשילהי פירקין גבי שביעית: (חס״ר כא״ן) שהרי עומד ואוכל.
גזירה שמא ישהא בישיבה מרובה והוי הנאת חולה וא״ת נגזור בעמידה כי היכי כגזרינן התם בעמידה הא לא קשה דאילו התם גזרי׳ בעמידה אבל הכא דלא מטיא ליה הנאה בעמידה ליכא למיגזר שמא ירבה בעמידה אבל לא בישיבה שנוח לו לזה לישב גזירה שמא ישהא בישיבה: לעולם בשנכסי חולה אסורין על המבקר.
וכשאין נוטלין שכר על העמידה ולהכי מותר בעמידה דהא לאו מן חיותיה נדר כדאמר לקמן כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה ואהכי מותר: הא אפשר בעמידה.
מבקרו בעמידה דמהא לא אדריה אבל בישיבה אדריה: חלה הוא.
המדיר מותר לבקרו: חלה בנו .
מודר שואלו בשוק על עסקי בנו: היינו דשני בין הוא לבנו.
דאילו בשחלה הוא מותר ליכנס לשם דהא לא אדריה מן חיותיה אבל כשחלה בנו אינו נכנס לבקרו דהא ליכא חיותא דמדיר: אלא לשמואל דאמר כו׳ מאי שנא הוא.
דמותר ומ״ש בנו דאסור הא בעמידה ליכא הנאה כלל אלא ודאי בנכסי חולה אסורין על המבקר מיירי וכדעולא וקשיא לשמואל: אמר לך שמואל כו׳ וברייתא.
מודינא דהכי הוא כדמוקי לה עולא בשנכסי חולה אסורין על המבקר מיהו בהא פליגנא עליה דאיהו מוקי לה בעומד אבל לא ביושב דהא אפשר בעמידה ואנא אמינא דברייתא אפי׳ יושב שפיר דמי דאמר דלא אדריה מן חיותיה ל״ש עומד ול״ש יושב ודיקא נמי מדקתני סתמא חלה הוא נכנס לבקרו אפי׳ יושב: מאי פסקא.
דמתני׳ בשנכסי מבקר אסורין על החולה: