דכיון דאמר הריני נזיר חל עליה נזירות וכי הדר ואמר מן הגרוגרות ומן הדבילה לא אמר כלום: ובה״א אינו נזיר.
דכיון דאמר מן הגרוגרות לא שייך שום נזירות בגרוגרות ודבילה: א״ר יהודה אף ב״ש לא אמרו.
שיהיה בו שום נזירות כלל אלא לפי מה שאמרו שחוששין לדבריו בזמן שאומר הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה והרי הן עלי קרבן כלומר שאסורין עליו כקרבן שיהיה נדור מלאכול מהן אבל משום נזירות אין חוששין בו כל עיקר: גמ׳ ולדברי ב״ש אמרי הוי נזיר.
בתמיה מכל אשר יעשה מגפן היין אמר רחמנא דליהוי נזיר אבל מגרוגרות ודבילה דלאו מגפן היין הוא לא: ב״ש אית להו כר״מ דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה .
ערך כלי עלי אדם יודע שאין ערך לכלי וחייב בכל דמי ערכו אף ה״נ כי אמר הריני נזיר מן הגרוגרות יודע הוא שאין נוזרין מן הגרוגרות ואין מוציא דבריו לבטלה ומקבל עליו נזירות גמורה: וב״ה.
דאמרי אינו נזיר סבירא להו כרבי יוסי דאמר במס׳ תמורה בפ׳ כיצד מערימין (דף כה:) דבגמר דבריו אדם נתפס וכיון דאמר בגמר דבריו מן הגרוגרות ומן הדבילה תפוס לשון אחרון ולא חיילא עליה כלל וא״ת הא אמר ר׳ יוסי דאף בגמר דבריו אדם נתפס ומדקאמר אף ליהוי נזיר משום דתפוס לשון ראשון הא ל״ק דהיכא א״ר יוסי אף בגמר דבריו אדם נתפס כגון שהיתה לו בהמת חולין ורוצה להמיר אותה על שתי בהמות קדשים שלפניו אחת עולה ואחת שלמים ואמר זו תמורת עולה ותמורת שלמים דכיון דאפשר לקיים דבריו הראשונים והאחרונים תמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים אמרינן דאף בגמר דבריו אדם נתפס שכן היתה כוונתו מתחלה לכך לשם עולה ולשם שלמים אלא שלא היה יכול להוציא את שניהם מפיו בבת אחת ואמר בזו אחר זו אבל גבי נזירות ליכא למימר הכי הוה ליה האי נדר ופתחו עמו שלא הזיר אלא מן הגרוגרות והואיל דלא חייל עליה נזירות בגרוגרות אין בדבריו כלום ואינו נזיר כלל: ולב״ש נמי.
כיון דהאי נדר פתחו עמו אמאי הוי נזירות כלל הא פתחו עמו דאינו רוצה להיות נזיר אלא מן הגרוגרות וכל היכא דפתחו עמו אפילו ר״מ מודה: אלא ב״ש סברי לה כר״מ.
ומש״ה כיון דאמר הריני נזיר הוה ליה נזיר ודאי והאי דלבתר הכי אמר מן הגרוגרות לאיתשולי הוא דקאתי דקאמר כשנזרתי לא נזרתי אלא מן הגרוגרות ומיהו אפ״ה מותר ביין דב״ש סברי אין שאלה בטעות להקדש ולא לטעות בנזירות דכהקדש דמי כדכתיב קדוש יהיה גדל פרע (במדבר ו): וב״ה סברי.
כיון דלא הזיר כשאר הנוזרין שאין נוזרין אלא מן היין אין שום נזירות חל עליו דאית להו כר״ש דתנן כו׳ לבסוף קתני לה: מתני׳ דקתני לב״ה דאפי׳ נדור לא הוי:
ב״ש דסברי נדור מן הגרוגרות. ונזיר מן היין סברי להו כר״מ דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה וכיון דאמר הריני נזיר ה״ז נזיר והוי נמי נדור מן הגרוגרות דסברי לה כר׳ יהודה דאמר שאוסרין עליו כקרבן ומתני׳ קתני דב״ש סברי נזיר ותו לא:
ובה״א נדור. מן הגרוגרות ודבילה ואינו נזיר מן היין משום דנדר ופתחו עמו הוא ומתניתין קתני דבית הלל אומרים אינו נזיר דבין לרבי יהודה בין לתנא קמא דידיה אליבא דבית הלל אינו נדור ואינו נזיר:
לישנא אחרינא אמרי לה כו׳. נדור ואינו נזיר ותנא קמא דר׳ יהודה אמר דנזיר אליבא דב״ש והיינו דלא כרבי נתן: