בְּבַיִת נָמֵי, כֵּיוָן דְּאַעֵיל יְדֵיהּ — אִיסְתָּאַב, כִּי עָיֵיל כּוּלֵּי, הַאי טָמֵא הוּא!

אֶלָּא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: צֵירַף יָדוֹ, מִשּׁוּם טוּמְאָה — אִיכָּא, מִשּׁוּם בִּיאָה — לֵיכָּא. וְצֵירַף גּוּפוֹ — טוּמְאָה וּבִיאָה בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתוּ. הָא אִי אֶפְשָׁר דְּלָא עָיֵיל חוֹטְמוֹ בְּרֵישָׁא, וְנָחֵית לֵיהּ טוּמְאָה!

אֶלָּא אָמַר רָבָא: הִכְנִיס יָדוֹ, מִשּׁוּם טוּמְאָה — אִיכָּא, מִשּׁוּם בִּיאָה — לֵיכָּא. הִכְנִיס גּוּפוֹ — טוּמְאָה וּבִיאָה בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָא אָתְיָין. וְהָא אִי אֶפְשָׁר דְּלָא עָיֵיל אֶצְבְּעָתָא דְכַרְעֵיהּ בְּרֵישָׁא וְנָחֵת לְהוּ טוּמְאָה!

אֶלָּא אָמַר רַב פָּפָּא: כְּגוֹן שֶׁנִּכְנַס בְּשִׁידָּה תֵּיבָה וּמִגְדָּל, וּבָא חֲבֵירוֹ וּפָרַע עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה, דְּטוּמְאָה וּבִיאָה בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתְיָין. מָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר: כְּגוֹן דְּעָיֵיל כְּשֶׁהוּא גּוֹסֵס, וּנְפַק נִשְׁמְתֵיהּ אַדְּיָתֵיב. דְּטוּמְאָה וּבִיאָה בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתְיָין.

תָּנוּ רַבָּנַן: ״לְהֵחַלּוֹ״, עַד שָׁעָה שֶׁיָּמוּת. רַבִּי אוֹמֵר: ״בְּמוֹתָם יִטַּמָּא״, עַד שֶׁיָּמוּת.

מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַשְׁמָעוּת דּוֹרְשִׁין אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: גּוֹסֵס אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. לְמַאן דְּאָמַר מִ״לְּהֵחַלּוֹ״ — אֲפִילּוּ גּוֹסֵס, לְמַאן דְּאָמַר ״בְּמוֹתָם״ — עַד שֶׁיָּמוּת אִין, גּוֹסֵס לָא.

וּלְמַאן דְּאָמַר מִ״לְּהֵחַלּוֹ״, הָכְתִיב ״בְּמוֹתָם״! מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי. דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: בְּמוֹתָם אֵינוֹ מִטַּמֵּא, אֲבָל מִטַּמֵּא בְּנִגְעָתָם וּבְזִיבָתָם.

וּלְמַאן דְּאָמַר ״בְּמוֹתָם״, הָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְהַאי סְבָרָא! אִם כֵּן, לֵימָא קְרָא ״בְּמוֹת״, מַאי ״בְּמוֹתָם״ — שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תַּרְתֵּי.

וּלְמַאן דְּאָמַר ״בְּמוֹתָם״, הָכְתִיב ״לְהֵחַלּוֹ״! ״לְהֵחַלּוֹ״ לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא, בְּמִי שֶׁאֵינוֹ מְחוּלָּל, יָצָא זֶה שֶׁמְּחוּלָּל וְעוֹמֵד.

וּלְמַאן דְּאָמַר מִ״לְּהֵחַלּוֹ״, הָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְהַאי סְבָרָא! אִם כֵּן לֵימָא קְרָא ״לְהֵחֵל״, מַאי ״לְהֵחַלּוֹ״ — שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תַּרְתֵּי.

מֵיתִיבִי: אָדָם אֵינוֹ מְטַמֵּא (אֶלָּא) עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ. וַאֲפִילּוּ מְגוּיָּיד וַאֲפִילּוּ גּוֹסֵס. וּלְמַאן דְּאָמַר מִ״לְּהֵחַלּוֹ״ הָא קָתָנֵי דְּאֵינוֹ מְטַמֵּא! לְעִנְיַן טַמּוֹיֵי — עַד דְּנָפְקָא נַפְשֵׁיהּ, לְעִנְיַן אִתַּחוֹלֵי — הָא אִיתַּחִיל.