מִנְחַת חוֹטֵא שֶׁל כֹּהֲנִים כְּמִנְחַת חוֹטֵא שֶׁל יִשְׂרָאֵל – מָה מִנְחַת חוֹטֵא שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִקְמֶצֶת, אַף מִנְחַת חוֹטֵא שֶׁל כֹּהֲנִים נִקְמֶצֶת.

אִי מָה מִנְחַת חוֹטֵא שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִקְמֶצֶת וּשְׁיָרֶיהָ נֶאֱכָלִין, אַף מִנְחַת חוֹטֵא שֶׁל כֹּהֲנִים נִקְמֶצֶת וּשְׁיָרֶיהָ נֶאֱכָלִין?

תַּלְמוּד לוֹמַר ״לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה״, לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה, וְלֹא לָאִשִּׁים כַּמִּנְחָה. הָא כֵּיצַד? קוֹמֶץ קָרֵב בְּעַצְמוֹ, וְשִׁירַיִם קְרֵיבִין בְּעַצְמָן.

הָא שֶׁתְּהֵא עֲבוֹדָתָהּ כְּשֵׁרָה בּוֹ, מֵהָכָא נָפְקָא?

מֵהָתָם נָפְקָא, מִנַּיִן לַכֹּהֵן שֶׁבָּא וּמַקְרִיב קׇרְבְּנוֹתָיו בְּכׇל עֵת וּבְכׇל שָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּבָא בְּכׇל אַוַּת נַפְשׁוֹ וְשֵׁרֵת״.

אִי מֵהָתָם, הֲוָה אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי – דָּבָר שֶׁאֵין בָּא עַל חֵטְא, אֲבָל דָּבָר שֶׁבָּא עַל חֵטְא – אֵימָא לָא.

וְהָא נָמֵי מֵהָכָא נָפְקָא? מֵהָתָם נָפְקָא: ״וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל הַנֶּפֶשׁ הַשֹּׁגֶגֶת בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגָה״, מְלַמֵּד שֶׁהַכֹּהֵן מִתְכַּפֵּר עַל יְדֵי עַצְמוֹ!

אִי מֵהָהוּא, הֲוָה אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי – בְּשׁוֹגֵג, אֲבָל בְּמֵזִיד – לָא, קָא מַשְׁמַע לַן.

בְּמֵזִיד, הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? בִּזְדוֹן שְׁבוּעָה.

תַּנְיָא אִידַּךְ, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִנְחַת חוֹטֵא שֶׁל כֹּהֲנִים נִקְמֶצֶת, וְהַקּוֹמֵץ קָרֵב בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְהַשִּׁירַיִם קְרֵיבִין בִּפְנֵי עַצְמָן. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַקּוֹמֶץ קָרֵב בְּעַצְמוֹ, וְהַשִּׁירַיִם מִתְפַּזְּרִין עַל בֵּית הַדֶּשֶׁן.

אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: הָוֵי בַּהּ רַבִּי יוֹחָנָן, בֵּית הַדֶּשֶׁן דְּהֵיכָא? אִי דִּלְמַעְלָה – הַיְינוּ אֲבוּהּ, אִי דִּלְמַטָּה – יֵשׁ לְךָ דָּבָר שֶׁקָּרֵב לְמַטָּה?

אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא: דִּלְמָא לְאִיבּוּד? אַחִיכוּ עֲלֵיהּ, וְכִי יֵשׁ לְךָ דָּבָר שֶׁקָּרֵב לְאִיבּוּד?

תָּנֵי אֲבוּהּ דְּרַבִּי אָבִין: ״כׇּל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל״ – לַאֲכִילָה הִקַּשְׁתִּיהָ, וְלֹא לְדָבָר אַחֵר.

מַאי קָא אָמַר? אָמַר אַבָּיֵי: הָכִי קָא אָמַר – ״כׇּל מִנְחַת כֹּהֵן ... לֹא תֵאָכֵל״ – חוֹבָתוֹ, ״כָּלִיל תִּהְיֶה״ – נִדְבָתוֹ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: סַכִּינָא חֲרִיפָא מַפְסְקָא קְרָאֵי!

אֶלָּא אָמַר רָבָא: ״כׇּל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה״ – נִדְבָתוֹ, ״לֹא תֵאָכֵל״ – חוֹבָתוֹ.

וְאֵיפוֹךְ אֲנָא? מִסְתַּבְּרָא נִדְבָתוֹ הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי, שֶׁכֵּן תְּדִירָה, לָא חָטֵי, בְּסִים רֵיחֵיהּ.

אַדְּרַבָּה, חוֹבָתוֹ הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי, שֶׁכֵּן עִשָּׂרוֹן חוֹבָה! הָנָךְ נְפִישָׁן.

וְרַבָּנַן, הַאי ״כׇּל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל״, מַאי עָבְדִי לֵיהּ?

מִיבְּעֵי לְהוּ לְכִדְתַנְיָא: אֵין לִי אֶלָּא עֶלְיוֹנָה בְּ״כָלִיל תׇּקְטָר״, וְתַחְתּוֹנָה בְּ״לֹא תֵאָכֵל״.

מִנַּיִן לִיתֵּן אֶת הָאָמוּר שֶׁל זֶה בָּזֶה, וְאֶת הָאָמוּר שֶׁל זֶה בָּזֶה? תַּלְמוּד לוֹמַר ״כָּלִיל״ ״כָּלִיל״ לִגְזֵירָה שָׁוָה: נֶאֱמַר כָּאן ״כָּלִיל״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״כָּלִיל״,

מָה לְהַלָּן בְּ״כָלִיל תׇּקְטָר״, אַף כָּאן בְּ״כָלִיל תׇּקְטָר״. וּמָה כָּאן לִיתֵּן לֹא תַעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתוֹ, אַף לְהַלָּן לִיתֵּן לֹא תַעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתוֹ.

בָּעֵי רָבִינָא: כֹּהֵן שֶׁאָכַל מִן הָאֵימוּרִין, מָה הוּא? לָאו דְּזָרוּת