מַתִּירִין גַּמְזִיּוֹת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ שֶׁל חָרוּב וְשֶׁל שִׁקְמָה, וּפוֹרְצִין פְּרָצוֹת בְּגַנּוֹתֵיהֶן וּבְפַרְדְּסוֹתֵיהֶן כְּדֵי לְהַאֲכִיל נֶשֶׁר לַעֲנִיִּים בִּשְׁנֵי בַצּוֹרֶת בְּשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים, וְנוֹתְנִין פֵּאָה לַיָּרָק, וּמִיחוּ בְּיָדָם.

וְלִיטַעְמָיךְ, שִׁשָּׁה? שִׁבְעָה הָווּ! אֶלָּא סְמִי מִכָּאן קְצִירָה.

קוֹצֵר לְשַׁחַת וּמַאֲכִיל לַבְּהֵמָה. תְּנַן הָתָם: וְאֵלּוּ מַפְסִיקִין לַפֵּאָה – הַנַּחַל, וְהַשְּׁלוּלִית, וְדֶרֶךְ הַיָּחִיד, וְדֶרֶךְ הָרַבִּים, וּשְׁבִיל הָרַבִּים, וּשְׁבִיל הַיָּחִיד הַקָּבוּעַ בִּימוֹת הַחַמָּה וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים, וְהַבּוֹר, וְהַנִּיר, וְזֶרַע אַחֵר.

וְקוֹצֵר לְשַׁחַת מַפְסִיק, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין מַפְסִיק אֶלָּא אִם כֵּן חָרַשׁ.

אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: רַבִּי מֵאִיר בְּשִׁיטַת רַבִּי שִׁמְעוֹן אֲמָרָהּ, דְּאָמַר: יִקְצוֹר וְיַאֲכִיל אַף מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁלִישׁ, אַלְמָא קָסָבַר כֹּל לְשַׁחַת לָאו קְצִירָה הִיא.

יָתֵיב רַבָּה וְקָאָמַר לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא, אֵיתִיבֵיהּ רַב אַחָא בַּר הוּנָא לְרָבָא: אֲכָלָהּ חָגָב, קַרְסְמוּהָ נְמָלִים, שִׁבְּרַתָּהוֹ הָרוּחַ – הַכֹּל מוֹדִים חָרַשׁ מַפְסִיק, לֹא חָרַשׁ אֵינוֹ מַפְסִיק. ״הַכֹּל מוֹדִים״ – מַאן? רַבִּי מֵאִיר.

אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא מַתְנִיתִין בְּשֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ, בָּרַיְיתָא דְּחָרַשׁ – אִין, לֹא חָרַשׁ – לֹא, בְּשֶׁהֵבִיא שְׁלִישׁ.

אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מַתְנִיתִין נָמֵי בְּשֶׁהֵבִיא שְׁלִישׁ, הַשְׁתָּא וּמָה הָתָם דִּקְצִירָה דְּהָתָם אָמַר רַבִּי מֵאִיר: לֹא שְׁמָהּ קְצִירָה, הָכָא – לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?

אֶלָּא, רַבִּי מֵאִיר בְּשִׁיטַת רַבִּי יְהוּדָה אֲמָרָהּ, דְּאָמַר: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁהִתְחִיל עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁלִישׁ, אֲבָל אִם הִתְחִיל עַד שֶׁהֵבִיא שְׁלִישׁ – אָסוּר.

אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה לִבְהֵמָה, לְאָדָם מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ? דְּאִם כֵּן, הָווּ לְהוּ תְּלָתָא תַּנָּאֵי.

אֶלָּא, כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: רַבִּי מֵאִיר בְּשִׁיטַת רַבִּי עֲקִיבָא רַבּוֹ אָמַר, אַף לְאָדָם נָמֵי לָא הָוְיָא קְצִירָה. דִּתְנַן: הַמְנַמֵּר שָׂדֶה וְשִׁיֵּיר בּוֹ קְלָחִים לַחִים, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: פֵּאָה לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מֵאֶחָד עַל הַכֹּל, וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא חִיֵּיב רַבִּי עֲקִיבָא אֶלָּא בִּמְנַמֵּר לִקְלָיוֹת, אֲבָל בִּמְנַמֵּר לָאוֹצָר – לֹא.

אִינִי? וְהָא כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מְחַיֵּיב הָיָה רַבִּי עֲקִיבָא אַף בִּמְנַמֵּר לָאוֹצָר.